ד, א – הברית עם ישראל מתגלה ביום הכיפורים
הרב כתב בספר: "יסודו של יום הכיפורים בברית שכרת ה' עם אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, שנתקיימה על ידי מצוות ברית המילה, ונתעצמה בעת שהוציא ה' את ישראל ממצרים, ונחתמה בעת שנתן לנו ה' את התורה".
מתוקף הברית הזו סלח הקב"ה לעם ישראל על חטא העגל ביום הכיפורים, ובכך נתגלתה הברית בין הקב"ה לישראל, שאף אם חוטאים יש תיקון וכפרה. ועוד למדנו שבזכות מצוות ברית המילה הקב"ה מכפר על עוונותיהם של ישראל ביום הכיפורים, כפי שיבואר בהמשך.
ד, ב – הקב"ה סלח לעם ישראל על חטא העגל ביום הכיפורים
תנחומא (כי תשא לא): "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל (שמות לד, ד), עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי וירד בעשור והיו ישראל שרויים בתפילה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ), וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר, ומיד צוה לו למשה (שמות כה, ח; שם לד, א): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, פְּסָל לְךָ".
תנא דבי אליהו זוטא פרק ד: "ובארבעים יום האחרונים שעלה משה להר סיני להביא את התורה גזרו יום צום ותענית, וביום האחרון שבכולם שהוא סוף ארבעים יום גזרו תענית ולנו בתעניתם, כדי שלא ישלוט בהם יצר הרע. ולמחרתו השכימו ועלו לפני הר סיני, ישראל היו בוכים לקראת משה והוא היה בוכה לקראתם, עד שעלתה בכייתם למרום, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא על ישראל וקיבל את תשובתם. בישרה אותם רוח הקודש בשורות טובות ונחמות, ואמר הקב"ה לישראל: בניי, נשבע אני בשמי הגדול שלי ובכסא הכבוד שלי שתהא לכם בכייה זו לשמחה גדולה, ויהיה לכם יום זה יום סליחה וכפרה לכם ולבניכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות".
וכ"כ רש"י דברים ט, יח: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם – שנאמר (שמות לב, ל): וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה. באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א): פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה, ואמר לו למשה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ). לכך הוקבע למחילה ולסליחה". וכ"כ תוס' ב"ק פב, א, 'כדי שלא'.
ד, ג – בזכות מצוות ברית המילה
פרקי דרבי אליעזר, פרק כח: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), בעצם היום הזה – בגבורות השמש ובחצי היום, ולא עוד אלא בעשור לחדש ביום הכפורים נמול, כתיב בכיפורים (ויקרא כג, כח): וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וכאן הוא אומר: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם, הוי יודע כי ביום הזה יכפר הכיפורים נמול אברהם אבינו, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל, שנאמר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם".
וזאת משום שכפרת עם ישראל ביום הכיפורים באה מכוח סגולת ישראל, וברית המילה מבטאת את סגולת ישראל.
שמות רבה לח, ח: "באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנאמר (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן – זו המילה, כדרך שאמרו (בראשית יז, י): זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, וכן הוא אומר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם".
ד, ד – יום הכיפורים נקבע מבריאת העולם
בראשית רבה ג, ח: "אמר רבי ינאי: מתחילת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ (בראשית א, ב) – אלו מעשיהם של רשעים. וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (שם ג) – אלו מעשיהן של צדיקים. וַיַּבְדֵּל אֱלוֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (שם ד) – בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים. וַיִּקְרָא אֱלוֹהִים לָאוֹר יוֹם (שם ה) – אלו מעשיהן של צדיקים, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה – אלו מעשיהן של רשעים. וַיְהִי עֶרֶב – אלו מעשיהן של רשעים, וַיְהִי בֹקֶר – אלו מעשיהן של צדיקים. יוֹם אֶחָד – שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד, ואיזה? – זה יום הכיפורים".
