ו – משמעות התענית

פורסם בקטגוריה פרק ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

משמעות התענית

ו, א – מצוות העינוי מעלה את ישראל למדרגת מלאכים ביום הכיפורים

פרקי דרבי אליעזר פרק מו: "ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמיים, מה מלאכי השרת אין בהם קפיצין, כך הם ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתייה, כך ישראל אין להם אכילה ושתייה ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים".

ו, ב – קליטת אורו של יום הכיפורים על ידי ניתוק מן החומריות

ביאר הרמח"ל (דרך ה' חלק ד, ח, ה) את משמעות העינוי ביום הכיפורים: "והנה ביום זה מאיר אור שבכוחו נשלם זה העניין. ואמנם הוא אור שלקבל אותו צריך שישמרו ישראל מה שנצטוו ליום זה, ובפרט עניין העינוי, שעל ידו מתנתקים מן הגופניות ניתוק גדול ומתעלים במקצת אל בחינת המלאכים".

עיין עוד של"ה מס' יומא תורה אור קלט, ובהגה"ה שם, בסוד חמישה עינויים ביום הכיפורים.

ו, ג – התענית כתיקון לחטא העגל

עוד ביאר חזקוני (ויקרא כג, כז), שמצוות התענית באה כתיקון לחטא העגל: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, לפי שבלוחות הראשונות כתיב ויראו את האלוהים ויאכלו וישתו, ומרוב אכילה ושתיה השתחוו לעגל, ולפיכך צוה הקב"ה להתענות ביום שנתנו בו לוחות אחרונות, דהיינו ביום הכיפורים".

ו, ד – התענית כמו קרבן

ברכות יז, א: "רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו; ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני".

וכתב הריקאנטי (ויקרא טז, כט) שצריך להתעורר למחשבות אלו בתענית: "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, יש לך להתעורר במה שרמזתי לך בסוד הקרבן, כי יש כוחות אלוהיות ידועין לאכול הקרבן מתוך האש, וכנגדן יש איברים באדם למטה אוכלין חלבו ודמו, וצריך לאדם ביום התענית לכוין רוחו ונשמתו לדברים האלה, ולכוין עצמו לפני ה' יתעלה כאילו הוא מזבח כפרה מוכן לפניו, ושיקבלו ממנו תמורת קרבן, ועל כן תקנו רז"ל (ברכות יז, א) שיאמר אדם בתעניתו שיחשב חלבי ודמי".

ובשל"ה מס' תענית אור תורה קפב-רא (סוד התענית והעבודה) האריך מאד בסודות ובטעמים לכך שהתענית כמוה כקרבן.

ו, ה – התשובה כמו קרבן שמטרתה לקדש את תאוותיו

כתב מרן הרב קוק (מאורות הראיה, ירח האיתנים עמ' קלה-קלו) שהתשובה דומה לבניית מזבח והקרבת קרבן שמטרתן לכבוש את התאוות, ולהעלותם למדרגות הקדושה: "אמרו חז"ל (עי' יומא פו, א) גדולה תשובה שהיא כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר (הושע יד, ג): נְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. להבין עניין הדמיון במה שתשובה דומה לבנין מזבח והקרבת קרבן, הוא שבאמת הרבה טעמים נאמרו בענייני הקרבנות בדברים העומדים ברומו של עולם, אך בפשוט יש לומר טעם, שהרי כתב רבינו יונה החסיד ז"ל שעיקר התשובה מעיקריה הוא לכבוש תאוותו, מפני שהתאווה היא שורש לכל העבירות, וכאשר יתקן אותה יתקן העבירות. אך יש בזה עצה יותר נחוצה, דהיינו שלא די שיכבוש את תאוותו מדבר הרשות, ואין צריך לומר ח"ו דבר איסור, רק שעוד יחזיק במעוז, שאותן התאוות יכניס בקדושה לתורה ומצוות ויראת ה', ובאופן כזה יתהפכו עוונותיו לזכויות.

והנה בפשט עניין קרבן בעל חיים הוא כמו שיש בהליכה אחר התאווה בענייני הגוף, ראש לכולם הוא עניין אכילה ושתייה, וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו שיתפלל שלא ייכנסו אכילה יתירה לתוך מעיו. ועניין הקרבנות הוא שבשר הוא ראש לתאוות האכילה כדין זולל וסובא שאינו נעשה כי אם על ידי סביאת יין וזולל בשר כדברי חז"ל (סנהדרין ע, א), ע"כ הוא מקריב זה לפני השי"ת להראות שהוא משבר תאוותו. וזה שאמר הכתוב: וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, כמו עניין הקרבן להקריב הכח המתאווה לכבוד השי"ת, כן נקבל על עצמינו בשפתינו באמת".

היחס בין שבת ליום הכיפורים

ו, ו – קדושת השבת חמורה מקדושת יום הכיפורים

משנה מגילה ז, ב: "אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם (יש בה מיתת בית דין, רש"י) וזה זדונו בכרת". הרי שהעונש על חילול שבת חמור מהעונש על חילול יום הכיפורים.

עוד למדנו במשנה מגילה כא, א, לגבי מספר העליות לתורה: "זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה, ביום טוב חמישה, ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה". וביארה הגמ' שם כב, ב, שבכל יום שנתווספה בו מעלה יתירה על חברו הוסיפו חכמים עוד עולה לתורה: "נקוט האי כללא בידך: כל דטפי ליה מילתא מחבריה – טפי ליה גברא יתירא. הלכך, בראש חודש ומועד דאיכא קרבן מוסף – קורין ארבעה, ביום טוב דאסור בעשיית מלאכה – חמשה, ביום הכפורים דענוש כרת – ששה, שבת דאיכא איסור סקילה – שבעה".

עוד למדנו בביצה יח, ב, שמותר לאדם לטבול טבילת מצווה במים קרים בשבת וביום הכיפורים, ושואלת הגמ': "תינח בשבת, ביום הכיפורים (שאסור ברחיצה) מאי איכא למימר?" ועונה הגמ': "אמר רבא: מי איכא מידי דבשבת שרי וביום הכפורים אסור? אלא הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי (כיון דבשבת דחמירא במלאכה, שרי משום טעמא דמיקר, ביום הכפורים נמי שרי ואף על גב דלא נראה כמיקר, שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת, רש"י)".

וכן כתבו הרבה פוסקים ששבת חמורה מיום הכיפורים, ומהם: שו"ת דעת סופר (יו"ד פז), וכ"כ רמח"ל (דרך ה' חלק ד ז, ה): "גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדרגות ממדרגות הקידוש, אמנם כולם למטה ממדרגת השבת, השפעתו וקידושו. והנה, כפי מדרגת השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה איסור המלאכות בהם, והיינו יום הכיפורים למעלה מכולם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חודש…".

ו, ז – מחלוקת תנאים אם קדושת יום הכיפורים שווה לזו של שבת

משנה שבת קיג, א: "רבי ישמעאל אומר: מקפלין את הכלים, ומציעין את המטות מיום הכיפורים לשבת, וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים, אבל לא של יום הכיפורים בשבת. רבי עקיבא אומר: לא של שבת קריבין ביום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת".

וביאר המאירי (שם) את המחלוקת: "ורבי ישמעאל אומר: מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת, אם חל יום הכיפורים להיות בערב שבת, לפי ששבת חמור מיום הכיפורים. וכן חלבי שבת, ר"ל אברי תמיד של בין הערבים שנשארו עד הלילה שהרי זמנם כל הלילה, קרבים ביום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת, אבל לא חלבי יום הכיפורים בשבת, שיום הכיפורים לגבי שבת עולתו כעולת חול. ורבי עקיבא אומר שיום הכיפורים ושבת שוין, אין זה נדחה אצל זה בשום דבר, וא"כ אף של שבת אין קרבות ביום הכיפורים, וכן אין מקפלין כלים ולא מציעין מטות מזה לזה, והלכה כרבי עקיבא". 1

ו, ח – מבחינת הכפרה והעלייה הרוחנית יום הכיפורים גבוה משבת

בתוס' (חולין קא, ב, 'הזיד') כתבו שמצד מסויים יום הכיפורים חמור משבת: "ויש לומר דאפילו הכי חמיר ליה יום הכיפורים (משבת) לפי שהוא יום כפרה ומחילה". וכ"כ הפמ"ג (ראש יוסף למגילה כג, א, בהסבר דעת רבי עקיבא): "ואפשר חמור משבת בקדושתו לעניין יום כפרה וסליחה". 1

ובספר ביאר הרב: "מצד העלייה הרוחנית, יום הכיפורים גבוה יותר, שהשביתה בו מכל ענייני עולם הזה כוללת גם איסור אכילה ושתייה ושאר דיני התענית. ומכח דרגה עליונה זו, שערי תשובה נפתחים, והכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים לכפר על ישראל".

וכ"כ מהרש"א (יומא ב, א, 'שבעת') שקדושת יום הכיפורים גבוהה משל שבת בגלל התענית ולפי שהוא דומה יותר לעולם הבא: "מסכת זו נקראת יומא על שם שיום כיפורים הוא יום אחד קדוש בשנה… וקדושת יום הזה בגדר השביעי כקדושת יום השבת, ויום הכיפורים נקרא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן (ויקרא טז, לא) כמו השבת, מה שאין כן שאר ימים טובים שלא נקראו רק שבתון. וזה שנתן לנו הש"י ימים טובים ששה, דהיינו ראש השנה יום אחד ושני ימים סוכות ושני ימים פסח ויום אחד שבועות, שהם קצת בדמיון ימי החול שמותר בהן מלאכת אוכל נפש. ונתן לנו יום טוב יום שביעי – יום הכיפורים, שהוא בדמיון קדושת השבת שאסור בכל מלאכה. וכמו שהשבת דוגמת עולם הבא, כן הוא יום הכפורים, ויותר ממנו, שיום הכיפורים אין בו לא אכילה ולא שתיה דוגמת עולם הבא. וגם הוא יום אחד שאין כח בשטן לקטרג, כמו שאמרו (יומא כ, א): השטן גימטריא שס"ד, וזהו כמו עולם הבא שאין בו שטן".

ו, ט – טעם להקלת העונש ביום הכיפורים

כתב השל"ה (מס' יומא תורה אור קלט הגה), שיום הכיפורים שורשו גבוה יותר מן השבת, אבל העונש של המחלל את יום הכיפורים ניתן ברחמים: "מצאתי כתוב (מגיד מישרים, וישב, עמ' לד טור א', הוצאת אורה ירושלים תש"כ): יום כיפורים גדול ונורא, למה לא חמור יותר משבת, ושבת זדונו סקילה ויום כיפורים כרת או מלקות? ויש לומר: יום כיפורים זוהר לבן מתגלה, על כן גם העונש ברחמים".

כיוצא בזה כתב מרן הרב קוק שעצם קדושת יום הכיפורים וכוח כפרתו מקלה את העונש (מובא במועדי הראיה עמ' פז): "יום הכיפורים הוא שבת שבתון, ועונש המחללו בעבודה או באכילה הוא כרת, אע"פ שלכאורה היה צריך להיות עונשו סקילה כמו מחלל שבת. טעם הדבר הוא מפני שעוצם קדושת היום וכוח הכפרה שלו הם עצמם מקטינים את העונש ומעמידים אותו רק על כרת".


  1. . עוד למדנו במגילה כג, א, שלדעת רבי עקיבא מספר העולים לתורה בשבת ששה וביום הכיפורים שבעה: "רבי עקיבא אומר: ביום טוב – חמשה, וביום הכפורים – שבעה, ובשבת – ששה".
  2. . גם בשבת מצינו כפרה, כפי שכתב הט"ז בהקדמתו לסימן רמב: "טור הביא גמרא דכל כתבי (שבת קיח, ב): כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש – מוחלין לו. איכא למידק, אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני? ואי עשה תשובה שבת למה לי? ונראה דמיירי שעשה תשובה, אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו, כדאיתא בפ' יוה"כ (יומא פו, א): עבר על כריתות ומיתות בי"ד, תשובה תולה ומיתה ממרקת, קמ"ל כאן דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו, מהני תשובה שיהא נמחל לו".
פורסם בקטגוריה פרק ו - יום הכיפורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן