ג – גבולות צפון – הֹר הָהָר

[4]. גבול צפון של פרשת מסעי: לכאורה קשה על כל השיטות בזיהוי הֹר הָהָר כגבול צפון של עולי מצרים, שהיאך נתנו לשבט אשר נחלה כה גדולה? אפילו לשיטה החמישית, יוצא שנתנו לו שטח גדול יותר משאר השבטים, שכן הוא כלל את רוב הגליל וקרוב למחצית הרי הלבנון עד ביירות, שטח גדול מאוד ופורה. על אחת כמה וכמה שקשה על הדעה הרביעית, שכוללת את כל הרי הלבנון עד טריפולי. וקל וחומר לשיטות המצפינות יותר. אפשר לבאר, שמתחילה היו כל שנים עשר השבטים אמורים לנחול בעבר הירדן המערבי עד לבוא חמת הנזכרת כגבול הצפון בסמוך להֹר הָהָר, וכפי שנאמר על המרגלים ששלח משה, שתרו את הארץ עד לבוא חמת (במדבר יג, כא). גם אחרי שראובן, גד וחצי המנשה נחלו בעבר הירדן המזרחי, עדיין נותר הגבול הצפוני של הארץ בהר ההר ולבוא חמת, כגבול שאליו צריכים לשאוף. אמנם חלוקת הארץ לשבטים בימי יהושע בן נון היתה רק עד צידון, שעד אליה נמשכה נחלת שבט אשר (יהושע יט, כח). ומה שמצפון לנחלת אשר עד לבוא חמת, וכן הרי הלבנון שממזרח לצידון, נועדו לכל מי שיחסר לו מקום, וכשם שבאו בני דן לעיר לשם בצפון. והמחלוקת בין הזיהויים היא עד היכן היתה אמורה להגיע הארץ אם שנים עשר השבטים היו נוחלים בעבר הירדן המערבי, האם עד אזור ביירות, או עד טריפולי או עד הבניאס שבמרכז סוריה.

חיזוק מסוים לדעה הרביעית ישנו ממה שמשמע ביהושע (יג, ה) שכל הרי הלבנון בכלל ארץ ישראל, ודעה זו אכן כוללת את כל הרי הלבנון, שנמשכים עד אזור טריפולי. וכן גם העיר גְּבַל הנמצאת צפונית לביירות, נכללת בגבולות ארץ ישראל (שם). מאידך, לא שמענו שגבול ההתיישבות שאליו שאפו עולי מצרים הוא עד צפונה להרי הלבנון. ←

חיזוק מסוים לדעה החמישית, שבפועל עד אליה נחלו ישראל, שכן למדנו שהמצווה לקבוע ערי מקלט במרחקים שווים ביניהן, ובין הצפונית שבהן לגבול הארץ (מכות ט, ב). כיוון שעיר המקלט הצפונית שבגליל היא קֶדֶש (כ-25 ק"מ מצפון לכינרת), ממילא גבול הארץ צריך להסתיים סמוך לאזור ביירות. ואזי לסברה זו, גם אם כל שנים עשר השבטים היו נוחלים בעבר הירדן המערבי, היו מגיעים עד שם, כאשר היו נוחלים את כל השטחים באופן מלא בלא להשאיר כנענים.

אבל על הדעות הראשונה והשנייה קשה מאוד, שהיאך יתכן שגבול מסעי כל כך צפוני, עד טורקיה? ולא מצינו תרעומת רבתי על נוחלי הארץ בימי יהושע בן נון שנכשלו לכבוש את כל השטחים העצומים הללו, אלא רק על כך שלא כבשו את הלבנון (יהושע יג, ה; שופטים ג, ג). וגם אם כל בני ראובן וגד היו נוחלים שם, לא היו ממלאים אפילו רבע מהשטח. גם לא ניתן לקרוא לחבל ארץ זה 'עבר הירדן המערבי', שכן הירדן מסמן רק כשליש משטח ארץ זו (וכן העיר הרב ישראלי ב'ארץ חמדה' א, ד, ה, והרב שטיינר ב'טובה הארץ' עמ' 130). לפיכך מסתבר שהדעה הראשונה והשנייה, עוסקות בגבול הארץ כולה, וסמכו עצמן לציון הֹר הָהָר בלא לדקדק. עוד אפשר לפרש, שלדעתם התורה רמזה בציון הֹר הָהָר לשני הגבולות – גבול מסעי והגבול השלם. וזה שגבול צפון השלם נרמז בפרשת מסעי, נועד להורות שעד שם צריך להתפשט. אמנם על ה'כפתור ופרח' קשה, שהוא זיהה את 'הר אקרא' והמקומות הסמוכים לו עם המקומות הנזכרים בפרשת מסעי.

גבול צפון של הארץ כולה: הכלל הוא שגבולות הארץ הם גבולות טבעיים, ולכן גבול הצפון צריך להתחבר מהֹר הָהָר לנהר פרת באופן טבעי, כאשר לפי הדעות הראשונה והשנייה מדובר בגבול קצר, בין הים התיכון לברך הפרת, והוא עובר במקומות מדבריים למדי, כך שכמעט שאינו חותך ארץ מיושבת. בדוחק רב אפשר לבאר כך גם את דעת הרמב"ם, אבל בפשטות לא ניתן לקבל את דבריו שקו רוחב 35 הוא גבול צפון, הואיל וחיבורו לנהר פרת אינו טבעי, מפני שעליו לחתוך את שרשרת 'הרי אנסריה' באמצעה, שגובהם למעלה מ-1,000 מטר, והוא נמשך באלכסון בתוך מדבר גדול. קל וחומר שלא ניתן למתוח קו גבול טבעי מהֹר הָהָר אל נהר פרת לפי השיטות הרביעית והחמישית. לכן מסתבר שלדעתם הגבול הצפוני של ארץ ישראל כולה הוא לפי השיטה הראשונה או השנייה.