ו – קיום המצוות המלא תלוי ביישוב הארץ

חיוב המצוות התלויות בארץ ישראל תלוי בהיות עם ישראל שוכן בה. נפרט בקצרה את תולדות התיישבות עם ישראל בארצו, ובמקביל את סדר חיוב המצוות: לאחר שעולי מצרים כבשו את הארץ וסיימו לחלקה לשנים עשר השבטים (בשנת 2503 למניין שאנו מונים לבריאת העולם), התחייבו בכל המצוות התלויות בארץ הנוגעות לעבודת החקלאים, ובכללן תרומות ומעשרות, שביעית ויובל.^[6]

אמנם עוד שנים רבות עברו עד שהצלחנו לקיים את המצוות הקשורות לכלל ישראל, כמו הקמת המלוכה, המקדש ומערכת המשפט המסודרת, מפני שלצורך קיומן עם ישראל היה צריך להשלים את יישוב הארץ ולהתבסס בנחלתו. בתקופה זו המשכן הארעי שכן בשילה, ושופטים הנהיגו את ישראל באופן ארעי. לאחר כארבע מאות שנה קם שמואל הנביא לשפוט את ישראל, ומכוח השפעתו והדרכתו הוקמה מערכת המשפט, נוסדה מלכות בית דוד, ועל ידי שלמה המלך, בנו של דוד, נבנה בית המקדש שבירושלים (בשנת 2928), שעמד על תילו כארבע מאות ועשר שנים.

אמנם גם אז, כיוון שלא זכינו ליישב את מלא הארץ, עוד לא זכינו למדרגה השלימה של גילוי השכינה וקיום המצוות. כפי שכתב הרב אברהם אזולאי (סב סבו של החיד"א) בספר 'חסד-לאברהם' (מעין ג נהר ז): "וכמו שהשכינה אינה בשלימות כל עוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו, כן השכינה גם כן אינה בשלימות כל זמן שארץ ישראל אינה שלימה בכל גבוליה, שהוא מנחל מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ושישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלקו המגיע לו כפי חלק גבולו האמיתי".