גדולה מעלתה של מצוות יישוב הארץ, שאפילו רשעים שעוסקים בה זוכים לשכר. וכפי שאמר תנא דבי אליהו (אליהו רבה ט): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? (אחאב בנו, אחזיהו בן אחאב, יורם בן אחאב), אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל", היא העיר שומרון (מל"א טז, כג-כד).
כלומר, למרות שעמרי המלך עשה הרע בעיני ה' יותר מכל אשר לפניו (מלכים א' טז, כה), ולמרות שבנה את העיר מתוך מניעים אישיים, כדי לבצר את מעמד מלכותו, שכך אמר: כשם שירושלים למלכי יהודה – כך תהא שומרון למלכי ישראל. למרות כל זאת, זכות מצוות יישוב הארץ עמדה לו ולזרעו, ובזכותה העמיד שלושה מלכים מזרעו על כסא מלכותו, מה שלא זכו לו שאר מלכי ישראל.
מצוות יישוב הארץ קשורה עם אחדות העם, ואכן בימי אחאב נעשה שלום בין מלכות יהודה למלכות ישראל, ויהורם בן יהושפט מלך יהודה התחתן עם בת אחאב, ומלך יהודה ומלך ישראל יצאו יחד למלחמה נגד אויביהם (מלכים א' כב). אמרו חכמים על דורו של אחאב, שהיו עובדי עבודה זרה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ומנצחים, מפני שלא היו מספרים לשון הרע. ואילו דורו של שאול היו בני תורה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ונופלים, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע (ירושלמי פאה א, א; דב"ר ה, י). וכן מובא בספרי (במדבר פיסקא מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום: אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם – הַנַּח לוֹ. אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם י, ב): חָלַק לִבָּם – עַתָּה יֶאְשָׁמוּ".[5]
וכן מצינו באחאב, שלמרות שחטא ועבר על כל העבירות שבתורה, מתוך רגש לאומי כיבד את התורה. וכן מסופר, שכאשר בן הדד מלך ארם גבר עליו וצר על שומרון, תבע ממנו לתת לו את כספו וזהבו ואת נשיו וילדיו. ואחאב, שחשב שאבדו סיכוייו לנצח בקרב, נכנע והסכים לתת למלך ארם את כל השייך לו באופן אישי. אולם כאשר הוסיף בן הדד לדרוש את מחמד עיניו, וביארו חכמים (סנהדרין קב, ב) שכוונתו היתה לספר התורה, לא הסכים. הכבוד הלאומי, שהתבטא בכבוד ספר התורה שהוא נכס לאומי מקודש, היה יקר בעיניו כל כך, עד שהעדיף לצאת לקרב אבוד, ובלבד שלא ישפיל את כבוד ישראל במסירת ספר התורה לאויב (ראו פנה"ל חפצי קודש ט, א). כיוון שזו היתה החלטה גורלית, שרבים היו עלולים למות בעטיה, התייעץ על כך עם הזקנים, והם חיזקוהו בהחלטתו שלא להיכנע. אז בא נביא ובישר לאחאב כי יתן ה' את כל הצבא הגדול הזה בידו, וכך היה. שוב בא הנביא אל המלך להודיעו כי לשנה הבאה ינסה מלך ארם לעלות על ישראל בשנית, ואחאב נערך למלחמה לקראתו ושוב ניצח את ארם (מלכים א' כ, א-ל).
[5]. מסופר בסנהדרין קיג, א, שאחר שחיאל מקורבו של אחאב בנה את יריחו בניגוד לגזירת יהושע, וקבר את בניו, תמה אחאב על עונשו של חיאל, שכן סבר שלא יתכן שזה עונש על שעבר על גזירת יהושע, שהרי נאמר בתורה שאם יעבדו אלהים אחרים ייענשו בעצירת גשמים (דברים יא, טז-יז), והנה הוא עצמו עובד עבודה זרה בכל מקום, ואע"פ כן יורד גשם רב על הארץ. כתגובה לכך, נשבע אליהו הנביא שלא ירדו טל ומטר, וכך היה.