גדולה מצוות פרו ורבו שעל ידה באה גאולה לישראל. כך היה כאשר היו ישראל משועבדים לפרעה במצרים, שהידרו בקיום מצוות פרו ורבו, שנאמר (שמות א, ז): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". ואף לאחר שפרעה הכביד עליהם את עבודתם כדי שיפסיקו לרבות, המשיכו לקיים את המצווה בהידור, שנאמר (שם יב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ואף כאשר ציווה על המיילדות להמית את הבנים, סירבו "וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" (שמות א, כ). ואף לאחר שפרעה גזר להטביע ביאור את כל הבנים הנולדים, "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן" (שם ב, א-ב). הוא משה שגדל להיות מושיעם של ישראל. זהו שאמרו חכמים (סוטה יא, ב): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור", שהמשיכו לפרות ולרבות במסירות נפש, "נגאלו ישראל ממצרים" (ראו פנה"ל שמחת הבית וברכתו א, ח).
וכן בימי הקמת בית המקדש השני ישראל פרו ורבו, ועל ידי כך התחזקו בארץ וזכו לגאולה שנייה. וכפי שאמרו חכמים (איכ"ר א, ב): "כיצד היו ישראל פרים ורבים, היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה אשה שהיא ראויה לילד, והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, לא היה מגיע לעשרים ושש שנים עד שהוא רואה בנים לבניו, לקיים מה שנאמר (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" (ראו שהש"ר א, ג). שכן כשם שריבוי העם תלוי במספר הילדים כך הוא גם תלוי בגיל הנישואין, שככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר כך העם מתרבה יותר.
וכן לעתיד בזכות מצוות פרו ורבו ניגאל, וכפי שאמרו חכמים (אליהו זוטא יד): "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומנין לך? תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר (ישעיהו נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".
וכן מובן לכל, שכל זמן שעם ישראל אינו מרובה כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמיים לרוב, אינו יכול לנחול כראוי את כל הארץ שהנחיל ה' לאבותינו ולנו. ואף השכינה אינה שורה בארץ כראוי, כפי שכתב הרב אברהם אזולאי (לעיל י, ו).
הרי שעל ידי מצוות פרו ורבו מקרבים את הגאולה, ועל ידי ברכתה הגאולה מתקיימת, שנאמר (ירמיהו כג, ג): "וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ". וכן נאמר (יחזקאל לו, ח-יא): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא… וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ונאמר (שם לז-לח): "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם, אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".