דפיקות רבות דפק הקב"ה על דלתה של כנסת ישראל, לעוררה לשוב לארצה. לו היינו זוכים להיענות לקריאתם של הגר"א ותלמידיו, אין לתאר מכמה פוגרומים ופורענויות היינו ניצלים. גם מבחינה רוחנית היינו ניצלים, שכן העם היהודי היה נותר קשור יותר לתורה ולמצוות, אחר שהיו רואים בעיניהם איך בזכות הדרכת התורה לעלות לארץ החיים נבנים כראוי. עזיבת התורה נבעה מתוך תחושה כי הקשורים אליה נשארים מאחור. העולם כולו עסק בהקמת מדינות ומשטרים חדשים, ואילו היהדות עסקה בהישרדות, בתנאים שהלכו ונעשו קשים משנה לשנה (ראו פנה"ל אמונה ומצוותיה ל, א-ה). לו היינו עסוקים בבניין העם והארץ – החזון הגדול של קיבוץ גלויות ובניין הארץ כדברי הנביאים לאור התורה היה ממלא את הלבבות. כל היהודים המוכשרים שהתבוללו ונתנו את חילם לזרים, במדע, בתרבות, במדינאות ובכלכלה, היו משקיעים את מרצם בארץ, למען עמם ומולדתם. המדינה היהודית היתה קמה מוקדם יותר, לא מלחץ הצרות אלא מתוך מצוות התורה וחזון הנביאים. גם הבעיות עם האוכלוסייה הערבית היו זניחות, כי רק מפני שלא הגענו בהמונים, נוצר מקום לערבים רבים להגר לארץ בדורות האחרונים.
גם לאחר עלייתם של תלמידי הגר"א, עוד היו לנו הזדמנויות רבות להתעורר. היו שעלו, אבל הרוב המכריע נותר בגלות. רק לאחר השואה התעורר ציבור יהודי גדול לעלייה וליישוב הארץ. והארץ נענתה לכל העולים אליה, ונתנה את פירותיה בשפע רב לבנים השבים מרחוק.
המציאות ההיסטורית הוכיחה, כי אלה שפעלו בדורות האחרונים למען בניינה של ארץ ישראל והצלתו של עם ישראל, בין דתיים ובין חילוניים – זכו לברכה. מן השמיים רמזו לנו כי הגיעה השעה לשוב לארץ. מה שנבנה בארץ בדורות האחרונים התקיים ושיגשג, מה שנבנה בחוץ לארץ קרס והתמוטט. נתקיימו דברי הנביא, שהגר"א ותלמידיו הרבו להזכיר: "כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה פְלֵיטָה" (יואל ג, ה). רבים מאלה שהובילו את בניינה של הארץ זכו לגדולה, למרות שלא תמיד עשו זאת לשם שמיים, ולעיתים אף העמידו את החלוציות כנגד שמירת התורה והמצוות.
אלא שזכות המצווה היקרה הזו איננה יכולה לעמוד לבדה. בלא אמונה בה' ודבקות בתורה ובמצוות, לא נוכל להמשיך ליישב את הארץ במסירות הראויה ופורענויות עלולות לבוא. וכפי שהיה מספר מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, על אביו מרן הרב קוק זצ"ל, כי כמה וכמה פעמים שמע אותו אומר בבכייה ממש: "מפחד אני ממה שאמרו חכמים על שלושה דורות שלפני ביאת הגואל, שעליהם נאמר (דברים לב, טו): שָׁמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ". והכוונה, שמתוך חסרון ההתקשרות אל הקודש, מסתאבים והולכים, ומכוח זה באות פורענויות נוראות של חבלי משיח, שנועדו להשיבנו אל מסלול התשובה והגאולה.[6]
אנו תפילה, שנזכה להתקשר אל השורש המקודש של יישוב הארץ, כפי מגמתם של תלמידי הגר"א וממשיכיהם – הרב קלישר וחבריו. מתוך כך נבנה את מדינתנו לאור הדרכת התורה, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן.
[6]. דברים לב, טו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – שָׁמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ. וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". אמרו חכמים (ספרי דברים פיסקא שיח): "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר: וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו". כדי להבין את העניין אביא את כל הפרשייה שם (ישעיהו ב, ה-יא): "בֵּית יַעֲקֹב, לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'… וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו. וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ, וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם. בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ. עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים, וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא".
באגרת קמד, משנת תרס"ח, קרא מרן הרב קוק לשלומי אמוני ישראל, לבנות את הארץ ברוחניות ובגשמיות, בשילוב של תורה עם דרך ארץ, שכל עתיד בניין הארץ וצמיחת קרן הישועה תלוי בכך שתיבנה מתוך יראת שמיים אמיתית. שאם לא כן, ישתלטו בעלי "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגירים של היסתוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון – (אם) היד הטמאה הזו תתגבר, אז אין די באר גודל האסון. אבל בה' בטחתי, שלא יתן למוט רגלנו, וכל חרד לדבר ה', וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו יעמוד על דגלנו, ונתחיל לייסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את הישוב החדש על בסיס טהרת האמונה המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות, והיה ה' עמנו לקומם הריסות עמנו לדור דורים".