ו – המשך

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-23-06/

ו,א – בסיס לדבר האסור והמותר

שו"ע שי, ח: "כלי שיש עליו דבר האסור ודבר המותר, מותר לטלטלו… וכגון שדבר המותר חשוב מדבר האסור, אבל אם דבר האסור חשוב יותר מדבר המותר, בטל אצלו ואסור לטלטלו". והעירו על דבריו התוספת שבת יח, בית מאיר, לבושי שרד, ח"א סז, ח, ומ"ב לג, שבשניהם שווים, אסור. וכתב הח"א שאף שמלשון השו"ע אין הכרע, מ"מ כיוון שנקט בתחילה שההיתר חשוב לו, משמע דווקא בזה מותר אבל בשניהם שווים אסור. ובבית מאיר כתב שהדיוק הוא מדברי השו"ע בסעיף ט עפ"י הגה"מ כו, ז, בשם הר"מ שכתב "תיבה שיש בה דבר המותר לטלטל ומעות, אם המעות אינם עיקר מותר לטלטלה". הרי שגם אם המעות עיקר כמו האוכל, התיבה מוקצה. (ובערוה"ש שי, טו, כתב להתיר, ודייק כך מלשון הגה"מ כו, ז, והשו"ע. וכתב בהלשב"ב עמ' שפח-שפט, שכך דעת רוב הראשונים, ואין הכרח לדייק כדבריו).

ו,ב – דלת

דלת של מקרר או ארון, שיש במדפים המחוברים אליה דברי מוקצה, כתב בשש"כ כ, עז; עט, שאין הדלת נעשית מוקצה, מפני חשיבותה של הדלת, שהיא מעיקר הארון, ואינה בטלה למוקצה שתלוי בה. אבל כתב שרצוי להוריד את המוקצה לפני שבת. ובארח"ש יט, רצו-רצז, הסכים שדלת של בית אינה נעשית מוקצה, אבל כתב שיש להסתפק לגבי דלת ארון ומקרר.

עוד כתב שם בשש"כ, כ, עז, שאם היה פח זבל צמוד לדלת הארון, אם יש לארון שימוש נוסף, מותר לפתוח את הדלת, כי זה עיקר שימושו. אבל אם פתיחת הדלת נועדה אך ורק לצורך הפח שתלוי בה, הרי היא בסיס לדבר האסור.

ו,ג – בסיס לכלי שמלאכתו לאיסור (הערה 5)

בסיס לכלי שמלאכתו לאיסור. יש מתירים, מפני שאינו מוקצה גמור (מנחת שבת פט, ב, בשם ישועות יעקב מצדד להקל). ויש אוסרים אלא שדין הבסיס כדין כלי שמלאכתו לאיסור (תהל"ד שח, א, ו-שי, ז; ערוה"ש שי, ט). ובפמ"ג שח, מ"ז ד, מסתפק ונוטה לקולא. ובשש"כ כ, נ, הביא את שתי הדעות. ובמנו"א ח"א יד, 1, היקל. ובארח"ש יט, רעח, והערה שפד, החמיר.

דברי רע"א בסי' שו דפוס יוהנסבורג.

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן