יב – היתר סילוק דברים מטונפים – גרף של רעי

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-23-12/

יב,א – גרף של רעי לטלטלו בלא שינוי

בתהלה לדוד שח, מ, כתב שגם כאשר אפשר להוציא אותו בטלטול מהצד לא הטריחוהו בכך, אלא מותר לאוחזו ביד. וכפי שלמדנו בביצה לו, ב, שמותר להוציא את העכבר על ידי תפישתו בזנבו. והובא להלכה בשש"כ כב, הערה קכו. וכתב בשם רשז"א עפ"י פני יהושע (ביצה ב, א, 'בתוד"ה מגביהין'), שביו"ט צריך להחמיר בזה. אלא שמסי' תרלח, ב, באו"ה סוד"ה 'וביו"ט', משמע שגם ביו"ט אין צריך להחמיר בזה.

יב,ב – טלטול מוקצה כדי לכסות דבר מיאוס

ספק אם מותר לטלטל מוקצה כדי לכסות בו דבר מאוס. כ"כ בהר צבי או"ח סו"ס קצו, שש"כ כב, הערה קכד. ובשבות יעקב ב, מה, משמע שמותר. ובספר חוט שני (הובא בארח"ש יט, הערה תצב) התיר לטלטל מוקצה לצורך הסרת דבר מאוס.

יב,ג – אין עושים גרף של רעי לכתחילה

אין עושים גרף של רעי לכתחילה, ואם עבר ועשה, מותר להוציאו. וכן אסור להיכנס למקום שיש שם דבר טינוף, כדי שאח"כ אפשר יהיה להוציאו בטענה שהוא גרף של רעי. אבל במקום הפסד, מותר לעשות זאת (ביצה כא, ב; לו, ב; שו"ע שח, לו-לז).

כתב בבאו"ה שלח, ח, 'אסור', שבמקום צורך גדול אפשר לסמוך על הטור, שסובר שאין הלכה כדעת רבי יצחק הסובר שאסור לבטל כלי מהיכנו. וכתב בבאו"ה שם שעפ"י הטור מקילים ליטול ידיים שחרית לתוך כלי. ועוד אפשר, שהמים שהסירו את הרוח הרעה נחשבים ראויים לרחיצה כי אין בהם איסור ממש. ע"כ. וכתב בארח"ש יט, הערה תקכג, סברה חזקה, שכשם שהתירו לאכול פירות ולהשאיר פסולת שתיעשה מוקצה, כך מותר ליטול ידיים כדרך שנוהגים תמיד, למרות שהמים יהיו מוקצה.

יב,ד – פח אשפה

פח אשפה והמכסה שלו מוקצה, משום שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, לאחסון מוקצה. אלא שלצורך גופו מותר לטלטלו. לכן מותר לפתוח את המכסה כדי להכניס זבל. ואם רוקנו את הפח לפח הזבל ברחוב, מותר להחזירו כאשר יש צורך לאחסן בו עוד אשפה. וגם כאשר אין צורך בכך, כל עוד הפח בידו מותר להחזירו. ועיין שש"כ כב, מח-מט, ארח"ש יט, שמא-שמב.

אין להשתמש בפח אשפה שדרך שימושו על ידי לחיצת רגל שגורמת להטיית הפח לפנים כדי שיוכלו להניח בתוכו את האשפה, כי בשעה שיש בפח פסולת הוא נעשה בסיס למוקצה מחמת גופו, וגם לצורך גופו אסור לטלטלו. ואין לומר שכיוון שהוא עושה זאת ברגל, הרי הוא נחשב כמטלטל בגופו שמותר. שהואיל וכך דרך טלטולו, הרי זה כטלטול ביד. כמבואר להלן (כג, יד, ב). וכ"כ בארח"ש יט, פח. ואף שהפסולת הונחה באמצע השבת, נעשה הפח בסיס לדבר האסור, משום שהוא מקומו המיוחד של הפסולת (עפ"י שטמ"ק ביצה כא, ב, לגבי דין שיורי כוסות של נוכרי, בשם הריטב"א. וכ"כ חזו"א מח, ח, עפ"י שבת מה, ב, מדין קינה של תרנגולים שנעשית בסיס לביצה שנולדה באמצע השבת. ועיין ארח"ש יט, רפא).

יב,ה – האם מותר לטלטל גרעינים שבפיו שאינם ראויים למאכל בהמה

לפי גמרא שבת קמג, א, שו"ע שח, ל, מ"ב קכד, אדם חשוב לא יטלטלם בידו אלא יזרקם בלשונו או יטלטלם אגב פת דרך שינוי. וכתבו בשועה"ר שח, סז, וערוה"ש נא, שכך צריכים הכל לנהוג.

 אבל מנהג העולם להקל. וכך משמע מהר"ן שם, שהואיל ובאו לפיו וידו בהיתר, מותר לטלטלם עד שיניחם במקום שמתאים לו (וכ"כ תוספת שבת רסו, כט). ועוד, שקליפות אלה מאוסות אצלנו ואין נאה לזורקם בלשונו, והרי הן כגרף של רעי ומותר לטלטלן כדי לסלקן. לפיכך, גם לאדם חשוב מותר להוציא את הקליפות שבפה על ידי היד כדי להניחן בכלי שעל ידו יוכלו לפנות אותן אח"כ. וכ"כ אז נדברו ט, לג; שש"כ כ, כו; ילקוט יוסף ח"ב עמ' שנג; ארח"ש יט סוף הערה רא, בשם ר"ש אויערבאך. עי"ש.

ארח"ש יט, שלה, כל פסולת שעל השולחן שגורמת לאי נעימות גדולה נחשבת כ'גרף של רעי'. כ"כ רשז"א והרב פיינשטיין.

יב,ו – שאריות אוכל שדרך לזורקן

הסתפק בארח"ש יט, קמט, אם שאריות אוכל שראויות למאכל אדם אך הדרך לזורקן, האם נעשו מוקצה כשהורידו אותן מהשולחן.

ונראה שהואיל ובכל אופן הן ראויות לכלבים, אין הן מוקצה. אמנם כשנזרקו לפח עד שאנשים נגעלים מלהוציאן, יש להחשיבן כמוקצה, וכסברת רשז"א בשש"כ כ, הערה צו.

יב,ז – שאריות שראויות לכלבים במקום שאין כלבים

עיין בארח"ש (יט, הערות קנז, קפח), שלדעת ריש"א, במקום שאין רגילים לגדל כלבים כלל, אין להחשיב את האוכל הראוי לכלבים שאינו מוקצה. ולדעת שבט הלוי ג, כב, וחוט שני סא, הערה כ, גם אם רק בפרברים יש כלבים, כמו בבני ברק, נחשב שהם מצויים ואינם מוקצה.

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן