ח – כלים שמשמשים להיתר ולאיסור

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-23-08/

ח,א – שהולכים אחר הרוב

כלי שמיועד למלאכת איסור ולמלאכת היתר נידון עפ"י רוב תשמישו. אם רוב תשמישו להיתר, וכן מחצה על מחצה, דינו ככלי שמלאכתו להיתר (מ"א שח, ט, בשם שלטי גיבורים, וכ"כ מ"ב שח, כ). ולכן שעון יד שיש בו מחשב מותר לטלטלו כדין כלי שמלאכתו להיתר.

ואם רוב תשמישו לאיסור, לדעת פמ"ג א"א שח, ט, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, והביא ראיה מהרשב"א, שבת קכג, א, 'הא דתנן', מדין קדרה, שרוב מלאכתה לבישול ורק לפעמים משתמשים בה למים ופירות, והרי היא ככלי שמלכתו לאיסור, וכ"כ מ"ב י, שש"כ כ, ו, וארח"ש יט, הערה כו, והערה סא. אמנם בבאו"ה שח, ג, 'קרדום', פקפק על לימודו של הפמ"ג מהרשב"א, וכתב שמקדרה יש ללמוד שהולכים עפ"י רוב דווקא בכלי שעיקרו הוא למלאכת איסור אלא שלפעמים משתמשים בו להיתר, אבל אם דרך הכלי להשתמש בו לשניהם ורק לאיסור משתמשים יותר, מניין לנו שהוא מקצה את דעתו מתשמיש ההיתר, ולמה לא יהיה דינו ככלי שמלאכתו להיתר? ונשאר בצ"ע.

ח,ב – פלאפון בשבת

לפי מה שלמדנו מהפמ"ג, מ"ב ושש"כ, שהולכים אחר רוב תשמישו, גם לגבי אלו שמשתמשים בו כשעון, כיוון שעיקר ורוב תשמישו לשיחות שאסורות בשבת, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור. ואם כן, אדם שירצה להשתמש בפלאפון כשעון מעורר, אחר שיצלצל יהיה מותר לו להעביר אותו למקום רחוק, כדי שלא יעיר אנשים נוספים, שזהו טלטול לצורך מקומו.

וכ"כ כעקרון בארח"ש יט, מד, ובהערה סה. אלא שלמעשה כתב בשם הר"ש אויערבאך שיש להחמיר שלא להשתמש בפלאפון כלל, משום שיש בזה עובדין דחול ופירצה גדולה בעיקר גדר השבת.

והרב ליאור בשו"ת דבר חברון רצז, פסק עפ"י באו"ה, שהפלאפון אינו כלי שמלאכתו לאיסור. והתיר לקחתו לכתחילה כשעון. והתיר (סי' רצט) לאדם שאשתו עלולה ללדת, להסתובב עם מכשיר פלאפון בכיס, כדי שהאישה תוכל להתקשר אליו ברגע שהיא מרגישה שהיא צריכה לנסוע לבית חולים. וכ"כ בספר הלכתא כרב עמ' קעב, שטלפון נייד שהוא גם שעון ורגילים בימי החול להשתמש בו כשעון, שאין הוא מוקצה. אך סיים שראוי שלא לטלטלו מחשש שיפעילו את החיוג ומפני מראית עין.

ונראה למעשה להחמיר ללכת על פי רוב תשמישו כדעת רוה"פ, וכן משום שיש בזה פרצה, שעלולים להתקשר ועובדין דחול.

ח,ג – מפתח של מכונית

הוא כלי שמלאכתו לאיסור. ואם היה בתוך צרור מפתחות שיש בו גם מפתחות של דלתות, כיוון שרוב המפתחות נועדו להיתר, מותר לטלטל את הצרור. ועדיף לטלטל את כולו שזה טלטול מהצד מאשר לנסות להוציא את מפתח המוקצה (שש"כ כ, פ, הערה שט. ושלא כארח"ש יט, הערה תנו, שכתב בשם שש"כ מהדורה קודמת שהמפתח של המכונית הוא מוקצה מחמת חסרון כיס).

ח,ד – תפילין

לרמ"א שח, ד, התפילין הם כלי שמלאכתו להיתר. והקשו עליו הט"ז (שח, ג) ומ"א (שח, יא), שהרי אסור להניחם בשבת (שו"ע לא, א), ואם כן הם כלי שמלאכתו לאיסור. ויש שתרצו שהואיל ומותר להניחם שלא לשם מצווה אלא לשמירה, אין הם נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור. ואף שבדרך כלל מניחים אותם למצווה, הולכים אחר הרוב רק בשתי פעולות שונות, אבל כאשר מדובר באותה פעולה, שרק הכוונה גורמת לאיסור, אין הולכים אחר הרוב (עיין בארח"ש יט, הערה נה). ומכל מקום מוסכם שכאשר התפילין עלולים להינזק או להתבזות מותר לטלטלם, שלא כמו בשאר כלים שמלאכתם לאיסור (מ"ב לא, ב, באו"ה שם). והטעם, או מפני שסומכים על דעת הרמ"א. או שמפני קדושתם הקילו לטלטל אותם כדי להצילם, וכפי שמבואר בשו"ע שא, מב.

יש לשאול מדוע אין תפילין מוקצה מחמת חסרון כיס שאפילו לצורך גופן ומקומן אסורים בטלטול. כתב בשש"כ כ, הערה לב, בשם תוספת שבת שח, כא, שכתבי הקודש קלים במדרגה אחת באיסורי מוקצה, ולכן סתם כתבי קודש כמאכלים שרגילים להשתמש בהם תדיר, וזאת גם כאשר מדובר בספר שאינו תדיר בשימושו. וכמו כן לגבי תפילין, גם כאשר יש צד לומר שהן מוקצה מחמת חסרון כיס, מחשיבים אותן ככלי שמלאכתו לאיסור. ורשז"א באר שהואיל ואפשר להניח את התפילין לשמירת עצמו, כמו שכתב קרבן נתנאל (סו"ק ביצה), וגם אפשר לקחתם כדי להתלמד על ידם הדינים, לכן אינם מוקצה מחמת חסרון כיס.

ח,ה – עציץ

בשעה"צ שלו, לח, כתב, שהפמ"ג מפקפק קצת אם עציץ הוא מוקצה (משום שאסור להריח בו, וא"כ אין לעציץ שימוש בשבת והוא מוקצה). ובשביתת השבת קוצר ה', מביא מחלוקת אם העציץ מוקצה, ומסכם למעשה שבוודאי יש לאסור לטלטלו שלא לצורך גופו ומקומו. וכ"כ בשם הגרצ"פ פרנק, שעציץ נוי נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור (מפני שהוא זורע ומשקה וקוצר בו), ומותר לטלטל אותו לצורך גופו ומקומו. גם בשש"כ כו, ב, כתב שעציץ הוא מוקצה, ומביא בהערה ו' דעות שונות אם הוא מוקצה מחמת גופו או כלי שמלאכתו לאיסור. ובשלמי יהודה ג, הערה סד, כתב שהוא מוקצה, הואיל וברוב המקרים אסור לטלטלו מפני זורע וקוצר, שאפילו מרצפות אינן חוצצות לחזו"א, ולכן הזזתו כרוכה באיסור וממילא הוא מוקצה (ומשמע מוקצה מחמת גופו). וכיוון שהדין דרבנן, כתבתי שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור.

וכאשר רגילים להזיז את העציץ ממקום למקום לנוי, נראה שאינו מוקצה. וכ"כ במנו"א ח"ב ד, ז, וארח"ש יט, קמא. ובתנאי שאין בטלטולו איסור זורע או קוצר, כמבואר לעיל יט, י.

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן