טו – נטל מוקצה בהיתר או בטעות ודין קטן

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

טו,א – הרמת ילד שיש בידו מוקצה

שבת קמא, ב: "משנה: נוטל אדם את בנו והאבן בידו". ובגמרא: "אמרי דבי רבי ינאי: בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. – אי הכי, מאי איריא אבן, אפילו דינר נמי! אלמה אמר רבא: לא שנו אלא אבן, אבל דינר – אסור! – אבן, אי נפלה לה – לא אתי אבוה לאיתויי, דינר אי נפיל – אתי אבוה לאתויי".

רש"י: "בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו – שאם לא יטלנו יחלה, ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה, ואף על גב דלאו סכנת נפש גמורה, אלא סכנת חולי". תוספות קמב, א, 'ונישדינהו': "אם תאמר גבי קטן נמי נשדייה לאבן מידו ואמאי שרי לטלטולי עם האבן? וי"ל אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה". ונראה שלא בא לחלוק על רש"י, אלא כוונת רש"י שמא יחלה הוא כדין סתם קטן שנחשב כחולה שאין בו סכנה לגבי דברים שנצרכים לו הרבה. והביא במ"ב שט, ג, את דברי התוס'. וכך משמע בשש"כ כב, מג. ושלא כמבואר בארח"ש יט, הערה שעב, שההיתר הוא כאשר יהיה נזק מסוים לבריאותו למרות שלא ממש יחלה.

עוד כתב שם בתוס': "וא"ת מאי שנא דלא שרינן לטלטל תינוק אלא כשיש לו גיעגועין, תיבטל אבן אגב תינוק כמו שהיא בטלה אגב כלכלה מלאה פירות? וי"ל דאינו צריך כל כך טלטול התינוק. וא"ת אפילו אין הכלכלה מלאה פירות תיבטל האבן אגבה, כי היכי דבטלי בפ"ב דביצה (דף כא:) שיורי הכוס אגב הכוס אי לאו דאיסורי הנאה נינהו. וי"ל שאני שיורי דגריעי יותר מדאי ובטלו טפי…".

טו,ב – לאחוז תינוק ביד כשיש בידו דינר (הערה 16)

לדעת רש"י (קמב, א): "אפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא (כאשר יש בידו מטבע), דילמא נפיל ואתי לאתויי". ולרמב"ן מותר (הואיל ובאופן זה אין האב מטלטל את המטבע אפילו לא בעקיפין). והביאו בשו"ע שט, א, כדעת יש אומרים. וכתב בבאו"ה שהב"ח החמיר, ובא"ר כתב שיש לסמוך על הרמב"ן שהוא בתראה וגם הר"ן הביאו.

פורסם בקטגוריה פרק כג - מוקצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן