הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

א – כללי הלכות חולה

א,א – סכנת איבר

לדעת רוב הא – סכנת איבר ראשונים, אין מחללים שבת באיסור תורה על סכנת איבר, וכ"כ הרא"ש (ע"ז ב, י), והר"ן (שבת לט, ב), והרשב"א (ח"ג ערב), וכך משמע מהרמב"ם (ב"י שכח, יז), והטור. וכן נפסק בשו"ע שכח, יז.

אמנם יש ראשונים שסוברים שגם על סכנת איבר שאין בה סכנת נפשות מחללים שבת. וכ"כ בתוס' סוכה כו, א, 'ואפילו'; תוס' רא"ש שם; אגודה שם; מאירי ע"ז כח, א; ואו"ז בשם ר"ת הל' יוהכ"פ סי' רפ. ובשו"ת מלמד להועיל ב, לב, ביאר את דבריהם: "דמה שנאמר בעין יש לומר בשאר אברים דתלו ביחד עם אבר שהחיות תלוי בו, וכיון דספק נפשות דוחה שבת, א"כ בכל סכנת אבר צריכין להתיר מספק". כלומר שאף שאין בסכנת איבר סכנת נפשות ישירה, מ"מ סכנה עקיפה יש.

למעשה, דעת הרופאים כיום, שאין כמעט מצב שסכנת איבר לא תגיע לסכנת נפשות על ידי הרעלה וכדומה. וכן מובא בנשמת אברהם שכח, מט.

ונראה על פי זה, שצדקו דברי המלמד להועיל, וממילא נצטמצמה מאוד המחלוקת בין הראשונים.

כתב בשש"כ (לג, א, אות ה, עפ"י קצה"ש קלח בדה"ש סוס"ק יח) שסכנת איבר היא גם כשהאיבר יפסיק לתפקד כראוי, כגון שיצלע. וכתב הרב ליאור (דבר חברון או"ח שפא), על פי זה שגם חתך גדול בפנים יחשב כסכנת איבר. ולפי הסברה שכתבתי עפ"י דברי המלמד להועיל, המתירים לחלל שבת בדאורייתא עבור סכנת איבר, אומרים כך רק כאשר סכנת האיבר עלולה בעקיפין להתפשט לסכנת נפשות ואין להקל עבור צורך אסטטי בלבד. ועיין לעיל בהרחבות (כז, ב, ה), שכתבתי שבשעת הדחק אפשר להקל בזה רק אם לא יחטאו את המקום, שאז עדיין יש סכנת זיהום, ויש צד לומר שעושים לו כל מה שעושים ביום חול. וגם על זה צ"ע גדול.

א,ב – עוד על סכנת איבר

אמר רשז"א, שלצורך הצלת איבר, מותר לעשות מלאכה שאינה צריכה לגופה (שש"כ לג, יח). כתב בארח"ש כ, קיט, שבסכנת איבר, אפילו אינו נחשב כלל חולה, מותר לעשות לו איסורים דרבנן.

תפריט