ה – תרופות בימינו

פורסם בקטגוריה פרק כח - חולה שאינו מסוכן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה,א – תרופות בימינו – דעת הציץ אליעזר

כתב בציץ אליעזר ח"ח טו, טו, שלשיטת הרי"ף, רש"י ותוספות ישנים, גזירת רפואה משום שחיקת סממנים היא גזירה כללית, שמתוך שיחשבו שמותר ליטול רפואות, ואדם בהול על רפואתו, יבואו בזמן אחר גם לידי טוחן דאורייתא כי יחשבו שגם הכנת התרופות מותרת. ורק במקום שאינו נראה כלל כמתרפא – מותר, כמו קילורים שנשרו בערב שבת (עיין שו"ע שכח, כא). וכן דעת הב"ח. ולפי דעתם גזירת איסור תרופות במקומה עומדת.

אבל לדעת הרמב"ם, ואחריו הטור ושו"ע (או"ח שכח, מג), הגזירה איננה כללית, אלא רק במקרה מיוחד של מחלה שאפשר לרפאותה על ידי תרופה, שאז יש חשש שמא יבוא לשחוק סממנים כדי לרפא אותה, וממילא כאשר אין בפועל חשש שישחוק סממנים, כגון כיום שעושים את התרופות בבית חרושת, אין איסור. וכך כתב הרמב"ם (שבת כא, לא): "ומותר לכפות כוס על הטבור בשבת כדי להעלותו, וכן מותר ליחנק וללפף את הקטן ולהעלות אזנים בין ביד בין בכלי, ולהעלות אנקלי, שכל אלו וכיוצא בהן אין עושין אותן בסמנין כדי לחוש לשחיקה ויש לו צער מהן". ומה שכתב הרמב"ם "ויש לו צער", שעל ידי כך אין איסור של עובדין דחול. כך מפרש הבית יוסף (שלא כלבוש), וכ"כ מ"א שכח, מח. ולכן כיום שאנשים פרטיים אינם עושים תרופות שכאלה, אין לחשוש שמא ישחוק סממנים, והגזירה כלל לא חלה. ואם תאמר שיש מיעוטא דמיעוטא שגם היום שוחקים, למדנו ב'קרית מלך', שחוששים רק לדרך רוב בני אדם, ולא למיעוט קטן.

אמנם ביאר בציץ אליעזר שלסברת האוסרים, חוששים עדיין לאותם אנשים שעושים תרופות ביתיות. אלא שהוא עצמו נטה להתיר, וכפי שכתב בסיכום התשובה (פרק טו, ג), שהואיל ואנשים פרטיים אינם יודעים לעשות את התרופות שנעשות בבית חרושת, יש מקום לומר שלא חלה עליהם כלל גזירת שחיקת סממנים. ובאות ד' הוסיף, ולכל הפחות במקום צער יש להקל. והוסיף באות כג, שלפי מה שכתב בתשובה (באות כא), שכאשר התרופה אינה מרפאה אלא רק מסירה כאב, יש מתירים, ק"ו בתרופות מבתי חרושת.

ה,ב – דעת המחמירים

פוסקים רבים סוברים שאסור למי שאינו ממש חולה ליטול תרופה, ומהם: רשז"א, בשש"כ לד, ג, ובהערה ז', וביאר שאין להקל למצטער, כי בדיוק עליו גזרו, שמא מתוך צערו ישחוק סממנים. וכך עולה מאג"מ או"ח ג, נג, שחולה שסובל ממיחוש נוסף, אף שמותר לו ליטול תרופה למחלתו, עבור המיחוש אסור. וכ"כ למעשה באול"צ ח"ב לו, ט; ארח"ש כ, קכב. ובהליכות עולם ח"ד תצוה יט, התיר רק לחולה ולמי שיש לו צער גדול. וכעין זה כתב בילקוט יוסף שכח, מח, (ועיין להלן במה שכתב על הפגת כאבים).

ה,ג – צדדים נוספים להקל

הרב נויבירט בתשובה מלפני ארבעים שנה (אסיא ח"א עמ' 58) הזכיר את דעת המקילים לגמרי כי בטל הטעם, אלא שכתב שיש מקומות בעולם שמכינים תרופות בעצמם, ולכן רק כשיש שיקולים נוספים להתיר אפשר לצרף את סברת המקילים בתרופות בימינו. ומסיק עפ"י קצות השולחן, שאם מצטער הרבה, למרות שלא נפל למשכב, רשאי ליטול תרופות אלה. וכן בכל מקום שיש איזה שהוא ספק אם הגיע למדרגת חולה רגיל, רשאי להקל. אבל בכאבים קלים אין להקל. אמנם מנגד בשש"כ לד, ג, היקל לקחת תרופה רק לחולה שנפל למשכב. אבל בהערה ז, הביא את דברי המנחת שבת (צא, ט) בשם ספר החיים, שתרופה שהכנתה ע"י בישול, כמו תרופות שלנו, יש להתיר בצער גדול, מטעם שאין לגזור שמא יבוא לבשלה בשבת, מחמת שהוא איסור ידוע. ומשמע שלדעתו אפשר לסמוך על כך בשעת הדחק.

ובשו"ת נשמת שבת ח"ה שיח, התיר למצטער הרבה לבלוע את התרופה בשינוי, כגון ע"י שיעטפנה בנייר טישו דק, עפ"י הכלל המובא בשו"ע שכח, לא, שבמקום צער לא גזרו חכמים על שבות הנעשה בשינוי. ועפ"י שועה"ר שכח, כ, שכתב על חולה שמצטער הרבה שמותר לו להתעסק ברפואה בדרך שינוי, שהשינוי יזכיר לו שלא לשחוק סממנין.

ה,ד – כדורים להפגת כאבים ולא לריפוי

בילקוט יוסף שכח, נב, מביא את דעת הציץ אליעזר לגבי כדורים להפגת כאבים, ומזכיר שיש חולקים ומחמירים, ומסכם שעל כל פנים מי שרגיל לבלוע מהם, רשאי להקל, עי"ש. וחיזק דבריו בסוף הספר עמ' תח-תט, במענה לתגובה. וצירף את הסברה הבסיסית, שכאשר בטל הטעם בטלה התקנה לדעת התוס' ודעימיה, בדין מחיאת כף וריקוד.

ובכאב ראש חזק היקל בהליכות עולם תצוה יט. ובשש"כ לד, ג, ובאול"צ ח"ב לו, ט, החמירו כל שלא נפל למשכב.

ה,ה – לדעת רדב"ז גם בצער רגיל מותר ליטול תרופות

לרדב"ז ח"ג תר"מ, שחיקת סמנים איסור קל אפילו מאמירה לגוי בשבות דרבנן. ולכן היקל גם במצב של צער רגיל לשתות רפואה. וכ"כ בשערים המצוינים בהלכה צא, ג, על פי מה שכתב מהר"ם בנעט (מגן אבות שבת ל, א), שבמקום צער לא גזרו על נטילת תרופות, שכן התירו במקום צער איסורי חכמים ואפילו בדבר הדומה למלאכה שאינה צריכה לגופה (שו"ע שכח, כח, לעיל יד, ב), ק"ו שיתירו נטילת תרופות. וכן התיר בספר זכור לאברהם. ע"כ.

ולמעשה בהלכה ובהערה 3 כתבתי את הסיכום להלכה.

פורסם בקטגוריה פרק כח - חולה שאינו מסוכן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן