ב – חולה רגיל

פורסם בקטגוריה פרק כח - חולה שאינו מסוכן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ב,א – קטן עד איזה גיל נחשב חולה

עיין לעיל כד, ו, ובהרחבות שם, שיש דעות עד אימתי הוא נחשב כחולה, שי"א עד גיל 13 (אול"צ ח"ב לו, ד). ויש אומרים עד שנתיים שלוש (חזו"א), ומהמ"ב נראה שהכל לפי הצורך, שכל שהוא נצרך לדבר הרבה, דינו כחולה. ובאופן טבעי ככל שהוא יותר קטן כך יותר פעמים הוא נצרך לדבר הרבה.

ב,ב – זקן

כתב בשו"ת אור שמח ב, כא, שבמושב זקנים ברור שיש זקנים חלושים שדינם כחולה, כדין קטנים. וכתב בארח"ש כ, קטו, שהכל לפי העניין.

ב,ג – חולה שצריך לצאת ולטלטל

נחלקו האחרונים אם ניתן להתיר לטלטל בשינוי ברשות הרבים של זמנינו, על פי הסברא שאין לנו רשות הרבים בזמן הזה, והרי זה 'שבות דשבות' לצורך מצווה או צורך גדול. או שצריך עוד שבות להתיר. לדעת שו"ת קול מבשר (א, עט), שו"ת מהר"ם מבריסק (ח"ב סג-סו) ושו"ת באר צבי (סימן י), מספיק שינוי אחד. ולדעת שו"ת מהר"ש ענגיל (ג, מג) וציץ אליעזר (יג, לד), צריך להוסיף עוד דרבנן, כגון מלאכה שאינה צריכה לגופה. ונראה כדעת המקילים, שהואיל וכל הדיון הוא באיסור דרבנן, אפשר להסתמך על דעת רוה"פ שרשות הרבים שלנו היא כרמלית (עיין כא, ט, 9). לפיכך חולה סכרת שצריך לצאת בכרמלית לדבר מצווה, ועפ"י רופא עליו לשאת עמו מיני מתיקה, רשאי לשאתם בשינוי. ולכתחילה לא יעמוד ברחוב, ובזה יהיה 'שבות דשבות' מעוד צד, עיין כא, 3. וכ"כ בארח"ש כ, קיז.

פורסם בקטגוריה פרק כח - חולה שאינו מסוכן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן