ח,א – ניקוי חלונות ושטיח
ניקוי חלונות בית אסור במועד מכיוון שאין הדרך לנקותם אלא מזמן לזמן ויש בזה משום עובדין דחול, ומשום שנראה שמכוון מלאכתו למועד (שש"כ סו, הערה קפב, וחוהמ"כ ה, מב, ובהערה קט).
כתבתי שמותר לנקות שטיחים בשואב אבק ביתי, אבל אסור לנקותם באופן יסודי או לנערם מחוץ לביתו, כפי שעושים לעיתים רחוקות. והוא כעין מה שכתב בשש"כ סו, מז, שלא ינער את השטיח בחזקה להסיר ממנו אבק, מפני שאין רגילים לעשות זאת בכל יום, ועוד שיש בזה זלזול בחוה"מ כשהוא מנערו בחוץ. ובפס"ת תקמ, ב, כתב שאין לנקות את השטיחים באופן יסודי משום גזירת כיבוס.
ח,ב – שטיפת רצפה והשקיית הגינה בפסיק רישא
כאשר רגילים לגרוף את המים לגינה, מותר לגורפם לשם במועד, למרות שכדרך אגב משקים את הצמחים, מפני שאין מתכוונים לכך אלא לנקות את הרצפה לכבוד המועד. וכן למדנו שפסיק רישא מותר בחול המועד משו"ע תקלו, ב, מ"ב ה; תקלז, ח-י, וכמבואר בשש"כ סו, מז, הערה קפא. והביאור לכך, שכל יסוד איסור מלאכה בחול המועד תלוי בטרחה, ולכן אין לחוש למלאכה שנעשית בפסיק רישא תוך כדי עיסוקו בדבר מותר.
ח,ג – לתלות תמונה על קיר
מותר לנעוץ מסמר כדי לתלות עליו תמונה, מפני שזו מלאכת הדיוט לצורך המועד, היינו כדי לייפות הבית. ובתנאי שיש לו מזה הנאה במועד, שהבית יהיה יפה יותר במועד, ולא מפני שהוא מחפש דבר להעסיק בו את עצמו, או כדי לחסוך מעצמו עבודה בימות החול שבהם יהיה עסוק במלאכתו. ועיין בחוהמ"כ ח, יט, שהתיר רק כאשר הדבר נחוץ ביותר. ובפס"ת תקמ, א, 4, סתם להתיר, וכתב שכך דעת ריש"א. ונראה כפי שכתבתי, שאם לא כן הרי הוא כמכוון מלאכתו במועד, או שזו מלאכת הדיוט לצורך שלאחר המועד.
צ"ע אם קביעת מדף נחשבת מלאכת הדיוט, שמותרת לצורך שימוש במועד. ואולי היא מלאכת אומן, מפני שצריך לעשות מדידות מדויקות כדי לקובעו ישר.
ח,ד – השקיית גינה
יש לעיין בדין גינה שמשקים על ידי פתיחת ברז אחד, שמפעיל את הטפטפות והממטרה, שאולי מותר להשקות גם בלא תועלת למועד וגם בלא הפסד אלא רק להרווחה. שכן למדנו לעיל ב, ג, שנפסק להלכה שמלאכה שאין בה שום טורח, מותרת. ואולי הדבר תלוי במחלוקת אם הולכים אחר קושי הפעולה או התוצאה (עיין להלן יג, טו), שנחלקו לגבי שימוש בחותמת והוראת הדפסה במחשב. וכ"כ בבאר חנוך יז, ז, שהפעלת מכונה גדולה בכפתור קטן תלויה במחלוקת זו.
בשש"כ סו, נז, הזכיר היתר השקיה רק משום מלאכת דבר האבד, או לצורך המועד. ובחוהמ"כ יא, ט, הזכיר שיקול של הפסד בלבד. וכן בפס"ת תקלז, ג, היקל רק מחשש שאם לא ישקה במועד, יגרם הפסד לצומח.
ונראה שהרוצה לסמוך על המקילים רשאי. עוד נראה שאם יש ממילא צורך להשקות את אחד הצמחים, כדי שלא יפסד או לצורך המועד, כאשר הכל נעשה בפעולה אחת, לכל הדעות מותר אגב כך להשקות את שאר הגינה, משום שאין איסור להרבות בשיעורין (לעיל ג, ד; ובהרחבות ד, ב, ואילך).
