יא,א – איסור כיבוס וטעמו
משנה יג, ב – יד, א: "ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל העולין מטומאה לטהרה – הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין".
גמרא יד, א: "ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? כדתנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: מאי טעמא – כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין. הכא נמי: כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין".
הרי שעיקר הטעם שאסרו לכבס ולגלח בחול המועד, כדי שלא יכנסו לחג כשהם מנוולים.
אמנם מצינו טעם נוסף, שהוזכר לגבי ההיתר לכבס בגדי פשתן, שלדעת רמב"ם ונמוק"י, ההיתר מפני שהם מתלכלכים בקלות. ולרש"י ור"ן מו"ק יח, א-ב, מפני שאין בכיבוסם טרחה, הרי שהאיסור לכבס במועד הוא מפני הטרחה. כהמשך לזה בשיטה לתלמיד ר' יחיאל מפאריש מו"ק יח, א, 'וכל הני', משמע שהאיסור משום שהוא כמכוון מלאכתו לחול המועד. ולא נראה לעשות בזה מחלוקת, אלא שיש כאן טעם נוסף שמשלים את הראשון: א) שלא יכנסו לחג כשהם מנוולים, ב) שהדוחה את הכיבוס למועד מבזה את המועד. ובמה שכתבתי בהלכה רמזתי קצת גם לזה "כדי שלא יהיו אנשים שידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויכנסו לחג כשהם מנוולים".
יא,ב – החמרה באיסור כיבוס – בתיקו דרבנן
מו"ק יד, א: "בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל ("שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל"), כיון דאניס – מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא – לא? אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין?… רב אשי מתני: בעי רבי זירא אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל מהו ("כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה ואנוס הוא ואינו יכול לספר בעצמו")? כיון דאומן הוא – מוכחא מילתא, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך – לא? – תיקו".
בית יוסף תקלא, ג: "כתוב בנמוקי יוסף (ז. ד"ה גמ') דכיון דסלקא בתיקו אזלינן בה לחומרא. וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהשמיטוה. אבל הגהות אשיר"י (סי' א) בשם אור זרוע פסקוה לקולא. ויש לתמוה על הרמב"ם (פ"ז ה"א) והרא"ש (ריש מו"ק) שכתבו מלאכת חול המועד דרבנן למה לא פסקוה לקולא". גם במאירי כתב שרוה"פ החמירו, אבל הזכיר שיש מקילים מפני שהוא ספק דרבנן. וכן דעת תלמיד ר' יחיאל מפריש.
פסק בשו"ע תקלא, ג: "אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בעי"ט, אינו מגלח במועד; והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד".
ואף שהב"י תמה רק על הרמב"ם ודעימיה, שסוברים שאיסור מלאכה בחוה"מ מדרבנן, נלענ"ד שגם לסוברים שהאיסור מדאורייתא, כאן שהוא לכבוד החג, אין איסור תורה אלא רק איסור דרבנן. וכפי שלמדנו לעיל א, ג, שלדעת הרמב"ן ודעימיה, האיסור מהתורה הוא רק במלאכה גמורה שיש בה טורח ואינה לצורך המועד או לצורך דבר האבד. ויש מקום שגם רש"י ודעימיה יסכימו לזה, עי"ש. ואם כן קשה, מדוע הורו רוה"פ בתיקו לחומרא. ובספר יד מלאכי תרלד, הביא מדברי רי"ף ורא"ש ועוד רבים שבתיקו דרבנן הלכה להקל (ולדעת מקצת ראשונים, ר"א ממיץ ודעימיה, באיסורא הלכה להחמיר. ויש שביארו שהחמירו במקום שאפשר לצאת מהספק על ידי שיחזור ויבדוק את החמץ).
נלענ"ד שהטעם שהחמירו כאן, מפני תוקף סברת אביי: "יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין". שכן ראו הפוסקים בפועל, שאם יקלו מסיבות אישיות, תתבטל התקנה לכבס לפני החג.
יא,ג – בגדי פשתן
מו"ק יח, א-ב: "שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד. מתיב רבא: מטפחות הידים, מטפחות הספרים. הני – אין, כלי פשתן – לא! אמר ליה אביי: מתניתין אפילו דשאר מיני. אמר בר הידיא: לדידי חזי לי ימה של טבריה, דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא (הוציאו כלים מלאים בגדי פשתן לכבסם במועד). מתקיף לה אביי: מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי? דלמא שלא ברצון חכמים עבדי". טעם ההיתר בבגדי פשתן, לרמב"ם ונמוק"י, מפני שהם מתלכלכים בקלות, הוסיפו רש"י ור"ן מו"ק יח, א-ב, עוד טעם, מפני שאין בכיבוסם טרחא.
כתב הרא"ש ג, כא: "שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד, והאידנא נהוג בהן איסור ואין להתירו". וכ"כ הטור תקלד, ב.
וז"ל ב"י: "ובגדי פשתן. הוא בגמרא דידן (יח.) מימרא דרבי יוחנן ופסקוה הרי"ף (י:) והרא"ש (שם) והרמב"ם (פ"ז הכ"א). והמרדכי (שם) כתב דלכאורה משמע בגמרא דאביי ורבא פליגי עליה דרבי יוחנן וסברי דאסור ואזלינן לחומרא. אכן ראבי"ה (סי' תתלז) ורבינו אברהם (ספר האשכול ח"ב עמ' 158) פסקו כרבי יוחנן. והגהות מיימוניות החדשות (פ"ז אות ר) כתבו דנראה למהר"ם (הלכות שמחות סי' כא) דאסור לכבס כלי פשתן כאביי ורבא…" והמשיך לדון בדברי הרא"ש, אם לדעתו אין להקל גם בכיבוס בגדי קטנים, וסיים שמדברי רבינו ירוחם (נ"ד ח"ה לז סוע"ד) עולה שרק על בגדי פשתן כתב שנהגו לא להקל.
ונראה לבאר, שנהגו להחמיר בזה בפועל, מפני שהיה קשה לציבור לחלק בין בגדי פשתן לבגדים אחרים, מה מתלכלך בקלות ומה לא, מתי כיבוסו קל ומתי קשה.
יא,ד – אין להתיר כיבוס במכונה בגלל מיעוט הטרחה
יש סוברים שלפי טעם רש"י ור"ן, שההיתר בבגדי פשתן הוא מפני שאין בכיבוסם טרחה, מותר להקל כיום לכבס במכונה, שאין בזה טרחה. ועיקר הגזירה היתה על כיבוס ביד שהיה מטריח. אבל לפי מה שכתבתי, שטעמם של רש"י ור"ן משלים לטעם העיקרי, שלא יכנסו לחג כשהם מנוולים, שהיה אפשר לטעון שגם בגדי פשתן שמתלכלכים תדיר אסור לכבס משום טרחה, לכן הוסיפו שגם אין בזה טרחה.
ומ"מ יש שהקילו אם כיבסו את כל הבגדים לפני החג והתלכלכו, שאז גם אם יש לו שני בגדים, מותר לכבס במכונה לצורך המועד. אמנם אם לא כיבסו את כל הבגדים לפני החג אסור, מפני שהרי זה מכוון מלאכתו למועד, שאפילו בדבר האבד אסור. וכן התיר בחמדה גנוזה לרב שלוש (רבה של נתניה) ב, נה, לעניין כיבוס בגד חגיגי לחג האחרון. וכ"כ בשו"ת מגדל צופים ג, או"ח ל. וכ"כ הרב יעקב אפשטיין בחבל נחלתו יא, יט, שבגלל הרגלי הניקיון רגילים כיום להחליף יותר בגדים, ואפשר לכבס לקראת החג האחרון, והסכים לו הרב יהודה עמיחי. ולכך נטה הרב ליאור אלא שלמעשה הורה להמשיך במנהג האוסרים עד שיימנו על כך גדולי הדור (דבר חברון או"ח תקמה).
אמנם מנגד רוב ככל הפוסקים אסרו, כי האיסור אינו משום הטורח אלא גזרו על הכביסה עצמה, כדי שלא יכנסו לחג מנוולים. ואמנם כיום מפונקים יותר בניקיון הבגדים, אולם מנגד גם יש הרבה יותר בגדים. ואם מדובר במקרה שמתבייש לצאת מהבית, נבאר בהמשך שלכל הדעות אפשר להקל, משום דבר האבד וכבוד הבריות. הרי שכל הדיון הוא על מקרה שבו יש קצת בושה, שבו החמירו שלא לכבס את הבגדים במכונה. ואף זה מבטא כיום את מנוחת ושביתת המועד. ולא אזכיר את הפוסקים שהחמירו כי אין להם סוף. ומ"מ כבר למדנו בסוגיות הגמרא והראשונים, שנטו להחמיר בגזירת כביסה, מפני שאם נקל במקצתה, תתבטל כולה. ורק על בגדים שממילא צריך לכבס תדיר, כבגדי תינוקות, לא גזרו. אמנם נראה שבמקום שיש לנו ספק שקול, אפשר להקל בצירוף סברת המקילים במכונה.
יא,ה – האם מותר להוסיף בגדים למכונה שמכבסת בהיתר
יש לשאול האם כאשר מכבסים בהיתר בגדי קטנים, ונותר עוד מקום במכונה, מותר להוסיף בגדים שאין להם היתר כיבוס, מדין ריבוי בשיעורים. שכן למדנו לגבי יו"ט בביצה יז, א: "ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד", ובשאר ישתמש במוצאי יו"ט. וכן נפסק בשו"ע תקג, ב. וטעם ההיתר, מפני שהדבר נעשה בטרחה אחת, ואינו טורח טרחה נוספת לצורך מחר (רש"י, מ"ב יד). ועיין לעיל ג, ד. ובהרחבות ג, ד, ב-ג. וכן הדין בחול המועד, אם ללא טרחה יכול לעשות כמות גדולה יותר – מותר. כגון לאפות לחם גדול, או להניח יותר בשר בקדירה, וזאת למרות שהוא מתכוון לצורך אחר המועד (חוהמ"כ ז, טו).
לדעת רוב הפוסקים אסור, וכך כתב הרב משה פיינשטיין: "כשמכבס בגדי קטנים במכונת כביסה אסור להוסיף בגדי גדולים אפילו לכבס אותם הכל בבת אחת, כיוון שהאיסור הוא משום שלא ייכנסו לרגל כשהם מטונפים, אין להתיר באופן זה" (פסקים מאגרות משה מובא במבקשי תורה עמ' תסה, ב). וכ"כ ריש"א (מבקשי תורה עמ' תעא): "דאין זה דומה לריבוי בשיעורים שהותר ביום טוב, דהכא הטעם שלא יכנס ליום טוב כשהוא בלכלוך". וכ"כ אור לציון ג, כד, ב: "כיוון שאיסור כיבוס בחול המועד אינו מטעם טרחה, אלא כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין, וכדאיתא במועד קטן יד, א, אם כן בהוספת כביסה נוספת במכונת הכביסה, אף שאין בה טרחה נוספת, מכל מקום שייכת הגזירה שמא ישהו את כיבוס הבגדים לחול המועד שאז בטלים ממלאכתם, ולכן גזרו שלא לכבס בחול המועד, כדי שיזדרזו לכבס לפני הרגל. ועל כן אין להכניס למכונת הכביסה אלא בגדים המותרים בכיבוס בחול המועד". וכ"כ חזו"ע עמ' קצט; תפילה למשה ב, כד; חוט שני עמ' רלז; פסקי תשובות תקלד, 32; חול המועד כהלכתו פרק ה, יח ובהערה נט. (וכעין זה כתב במועדי ה' לרבי שבתי לוי ד, 47, ותפילה למשה ב, כד, ובמכתבים בסוף השו"ת שם).
אמנם בשש"כ סו, הערה רנא, הסתפק בזה, וכתב שגם אם מותר, יתכן שאסור ללבוש את הבגד, ולבסוף הביא את האג"מ שאסר, ונשאר בצ"ע. וספר שביבי אש (רב שמואל שטרן) מועדים ב, עמ' רצד, היקל: "באותם בגדים שיצטרך להם במועד יש מקום להתיר הריבוי וההוספה, ונהי דמצד גדרי ההיתר במלאכת חוה"מ, אינו נכלל בהם, אבל כיוון שהכיבוס נעשה בדרך ריבוי לא מצינן שאסרוהו, כיון דבכל זאת יש את המעלה של צורך המועד".
וכבר ביארתי לעיל יא, ב-ג, שנטו הראשונים להחמיר בספק איסור כביסה, הן לגבי מי שהיה טרוד בערב חג שנשאר בגמרא בתיקו, והן לגבי כיבוס בגדי פשתן. והטעם מפני שאין לדבר קצבה, שאם נקל בטרוד, רבים יטענו שהם טרודים. ואם נקל בפשתן כי הוא בהיר, נתקשה לקבוע היכן גבול ההיתר. וכן אם נקל בריבוי בשיעורים, יש לחוש שרבים ירמו את עצמם, וגם כשלא יהיו חייבים לכבס בגדי קטנים, יכבסו כדי שיישאר מקום במכונה לבגדי גדולים. אמנם במקום יש לנו ספק שקול, אפשר להקל עפ"י צירוף סברת המקילים.
יא,ו – ניקוי כתם
בין המקילים בניקוי כתם: שש"כ סו, עב; שערים המצוינים בהלכה קד, קונ"א יג; הרב פיינשטיין והרב ואזנר כמובא בחוהמ"כ ה, הערה פו; חזו"ע עמ' ר; פס"ת תקלד, א, וכן בשמירת המועד כהלכתו יד, 15, בשם רשז"א וריש"א. והטעם מפני שניקוי כתם אינו נחשב כיבוס לעניין חול המועד, ועוד שכתמים נופלים בבגד תדיר, והרי זה כדוגמת מטפחות הידיים שהתירו לכבסם. אמנם יש שהחמירו, חוט השני פרק טז, ולכך נטה בחוהמ"כ ה, לג.
יא,ז – מי שיש לו בגד אחד
דעת רוה"פ כדעת התוס' מו"ק יח, א, 'אע"ג', שגם מי שלא כיבס בערב חג את בגדו היחידי רשאי לכבסו במועד. אמנם בתוספות שם הזכיר שיש מבעלי התוספות שמסופק בזה.
מי שיש לו שני בגדים, אלא שאחד מהם של חול, יש אומרים שדינו כמי שיש לו שני בגדים, ואסור לו לכבס את הבגד החגיגי שהתלכלך (אבני ישפה קד, ד). ובאול"צ ג, כד, ג, כתב, שמי שיש לו חליפה אחת לשבת והתלכלכה, למרות שיש לו חליפות נוספות לחול, נחשב כמי שיש לו בגד אחד לשבת, ורשאי לכבסו אם התלכלך. וכ"כ חוט שני טז, ו. וקשה, מפני שהדוגמא בגמרא יד, א, למי שיש לו בגד אחד, שאזורו מוכיח עליו, משמע שאותו הבגד משמש לו לשבת וחול. ואפשר להשיב, שאם הוא אדם שאינו רגיל ללכת בבגד החול בשבת, הרי שלגבי שבת הוא נחשב כמי שיש לו בגד אחד בלבד. ובצירוף סברת ההיתר לכבס בגדי פשתן מפני שאין בהם טרחה, אפשר להקל בזה.
מנגד בשמירת המועד כהלכתו יד, 57, התלבט אם אשה שיש לה שמלה וחלוק לבית, נחשבת כמי שיש לה בגד אחד או שניים. ונראה שהיא כמי שיש לה בגד אחד, שכן היא בוודאי תתבייש לצאת בחלוק לרחוב.
נראה פשוט שההיתר למי שיש לו בגד אחד הוא דווקא בבגד שעשוי להחליפו פעם בשבוע מחמת הזיעה וכיוצא בזה, אבל חליפה, מעיל וטלית, שאין רגילים לכבסם כל שבוע, אסור לכבסם בחוה"מ מחמת הזיעה, אלא רק אם אירע שהתלכלכו בדבר אחר. וכ"כ בשמירת המועד כהלכתו יד, יג.
יא,ח – מי שיש לו שני בגדים והתלכלכו אסור לכבס
מי שיש לו שני בגדים, ושניהם התלכלכו – אסור לכבסם. וביאר התוס' מו"ק יד, א, 'שאין', ששני בגדים אמורים להספיק לכל החג, אחד לחג ראשון, ואחד לחג שני. וכ"כ בשיטה לתלמיד ר"י מפאריש. וכן מוכח ממה שהתירו למי שיצא מבית האסורין לכבס, ובתנאי שאין לו בגד נקי, הרי שלשאר בני אדם, גם כשאין להם בגד נקי אסור לכבס. וכן ממה שהתירו לקטן שמלכלך בגדיו, הרי שלגדול גם אם לכלך את כל בגדיו אסור לכבס. וכ"כ בחול המועד כהלכתו ה, הערה ה'.
רבים רגילים להחליף חולצה כל יום או יומיים, ואע"פ כן נראה שאין דין החולצה כדין לבנים ומגבות שמותר לכבסם, מפני אפשר להסתדר עם שתי חולצות לכל ימי החג. וזוהי הדוגמא של החלוק שאמרו חכמים שרק אם יש לו חלוק אחד מותר לכבסו במועד. ורק אם הסריחו כל כך עד שהוא מתבייש לצאת בהם מהבית, מותר לכבסם.
יא,ט – התלכלכו כל הבגדים עד שמתבייש לצאת בהם
כתב בספר פתחי מועד (ד, יב, עמ' רז) בשם ריש"א, שבמצב שבגדו מלוכלך מאד ויש לו גנאי גדול, יש מקום להקל משום כבוד הבריות. ולגבי גנאי רגיל, אף שמתבייש לילך כך ברחוב, כתב בשמירת המועד כהלכתו יד, ה, 11, בשם ריש"א, שאסור לכבס, שעל זה גזרו חכמים. ועוד כתב שם, שאם נתלכלכו כל בגדיו באופן שאינו יכול ללכת בחוץ, לכאורה יש להתיר מדין דבר האבד, וכפי שהתיר הט"ז תקמא, ג, למי שכל בגדיו נקרעו, לתקנם במעשה הדיוט בשכר (שזה נחשב כמו במלאכת אומן). ודחה ההיתר משום מראית עין, שאין אזורו מוכיח עליו.
אבל למעשה נראה שאם הגיע למצב שהוא מעדיף שלא לצאת בהם מרוב בושה, מותר לכבס במכונה מדין דבר האבד, שיפסיד תפילות ושיעורי תורה וסעודות משפחתיות. ואין לחוש למראית עין, הואיל והכביסה נעשית בתוך הבית. וכבר למדנו בשם ריש"א, שהתיר משום כבוד הבריות.
בנוסף לכך יש לצרף את סברת ההיתר בבגדי פשתן (מו"ק יח, א-ב), שלדעת רש"י ור"ן הוא מפני שכיבוסם קל, וגם במכונת כביסה קל לכבס (לעיל יא, ד). אם אפשר לצרף לכביסה של בגדי הקטנים – עדיף (לעיל יא, ה).
יא,י – כאשר מותר לכבס האם עדיף לקנות בגדים חדשים
כתב מ"ב (תקמא, י), ובשעה"צ (טז) בשם הסמ"ג (ל"ת עה), נעליים קרועות שאם לא יתקנן יקרעו לגמרי, מותר לתקנן משום דבר האבד. אולם אם יכול לקנות מנעלים חדשים אסור לתקנם, דתו לא הוי בכלל דבר האבד.
הרי שעדיף לקנות בחוה"מ מלתקן בהיתר. וה"ה לעניין כיבוס, אם יכול לקנות בגד חדש, עדיף מאשר לכבס. כ"כ בחוט שני (טז, ו, עמ' רלט). והוסיף, שאין להקשות משו"ע תקלז, טו, שרשאי אדם לקצור, לעמר ולעשות שאר מלאכות לצורך הכנת האוכל, למרות שיכול לקנות אותו מוכן, משום ששם מדובר באוכל נפש שהוא היתר גמור בחוה"מ. אמנם סיים, שמה שעדיף לקנות הוא דווקא בבגדים שרגילים לעיתים לקנות, אבל בגד שאינו מתכוון לקנות, אין צורך שיקנה כדי שלא לכבס במועד. וכן מצינו בבגדי קטנים שהתלכלכו, שמותר לכבסם, ולא המליצו לכתחילה לקנות עוד בגדים כאשר אינו נצרך להם ממילא.
יא,יא – דין מי שלא כיבס את כל המגבות והלבנים לפני החג
צריך לכבס את כל המגבות והלבנים לפני החג, ואם במשך החג התלכלכו עד שלא נותרו לו עוד, רשאי לכבס את הנצרכים להמשך החג.
ואם לא כיבס את כל הלבנים והמגבות שברשותו לפני החג, יש לעיין אם מותר לו לכבסם במועד. כתב בספר בחול המועד כהלכתו ה, יג, יש מי שכתב שאסור לו לכבסם בחג, וזוהי שיטת ר"י מפאריש, משום שנחשב כמכוון מלאכתו במועד. וכ"כ בפס"ת תקלד, ב, והוסיף בשם הרב פיינשטיין, שמ"מ ברור שאין צריך לקנות כמות גדולה של בגדים כדי שלא יצטרך לכבס בגדים אלו שהותר לכבסם בחול המועד.
ונלענ"ד שבדיעבד במקום צער אפשר להקל לכבסם במכונה, ואפשר להישען בזה על צירוף שתי דעות. א) על דברי התוס' (מו"ק יח, א, 'אע"ג') שהתיר למי שיש לו בגד אחד שיכבס אותו במועד גם אם לא כיבס אותו בערב חג, וכך היא דעת רוה"פ. ב) על הסוברים שמותר לכבס בגדי פשתן הואיל וכיבוסם קל (רש"י ור"ן), והכביסה במכונה קלה.
יא,יב – שצריך לכבס את כל בגדי הקטנים לפני המועד
כתב בשש"כ סו, סד: "מכל מקום אסור להניח בגדי תינוקות מלוכלכים מערב יו"ט על מנת לכבסם בחול המועד, גם אם כוונתו לכבסם בחול המועד עם הבגדים שיתלכלכו בחג". ומ"מ נלענ"ד שאם עבר ולא כיבס בגדי תינוקות וילדים, רשאי לכבס את בגדיהם בחול המועד. שכן כל האיסור בכיוון מלאכתו למועד הוא משום קנס, ואת הקטנים לא שייך לקנוס ולהעניש על מעשה הגדולים. כיוצא בזה כתב בחול המועד כהלכתו ה, טו, הערה נד וסא. ובשמירת המועד כהלכתו יד, טו, החמיר, ודבריו תמוהים.
יא,יג – האם הנוסע מביתו צריך לקחת את כל בגדי הילדים שלו
הנוסע מביתו בחול המועד רשאי לקחת את כמות הבגדים שהוא רגיל לקחת לנסיעות, למרות שזה יגרום לו לכבס יותר בגדי קטנים. ושלא כמי שכתב שאם אינו לוקח את כל הבגדים שיש לקטן הרי זה כמי שמכוון מלאכתו לחול המועד, כי הוא אינו לוקח את כל הבגדים מפני שכך דרכו בנסיעות, לחסוך בטורח טילטולם, ולא כדי לכבסם שם. וכך פסק הרב פיינשטיין, וכ"כ בחול המועד כהלכתו ה, כג, ופס"ת תקלד, ב.
יא,יד – מדיני כביסה בחול המועד
כאשר מכבסים דברים המותרים בחול המועד, אין צורך לכבסם אחד אחד, כפי שמשמע מרמ"א תקלד, א, הואיל ואנו מכבסים במכונה, ופחות טרחה לכבסם יחד. וכ"כ מנחת יצחק ח, נ; שש"כ סו, סה, ובהערה רנד; יבי"א ז, מח; פס"ת תקלד, ה.
כתב בפס"ת תקלד, 27, שאין צריך להלביש את הילד בבגדי חול כדי לחסוך את כיבוס בגדי החג.
בספר שמירת המועד כהלכתו יד, 11, התלבט אם אפשר לכבס בגדי זקנים וחולים שבגדיהם מתלכלכים תדיר. וברור שמותר, וכדין בגדי תינוקות. וביאר המאירי על המשנה יד, א שהתירה לכבס בגדי "זבין וזבות נדות ויולדות", מפני ש"בגדיהן מתלכלכין תמיד… וכל שכן אם הן צריכין להן להחליפם בספירת שבעה נקיים, כגון זב וזבה בזמן שהיו נוהגין כדין נדה דאוריתא או נדה ויולדת בזמן הזה". וכ"כ תלמיד ר' יחיאל מפאריש. הרי שהתירו לכבס למי שרגיל ללכלך את בגדיו. (וכ"כ בפס"ת תקלד, ד, בשם פירות האילן ד).
בספר שמירת המועד כהלכתו יד, 44, הסתפק אם מותר לכבס בחול המועד בניקוי יבש בגדים שמותר לכבס בחול המועד, ונטה לאסור משום שהוא מעשה אומן ומשום הבאת כלים לבית האומן.
כאשר הבגד עלול להתקלקל אם לא יכבסו אותו, כגון שהלכלוך יגרום לעיפושו, מותר לכבסו, שהרי זה כמלאכת דבר האבד (שש"כ סו, עב)
תיקון מכונת כביסה, בחוהמ"כ ה, מט, התיר תיקון הדיוט, ואסר מעשה אומן, כי אינו לצורך אוכל נפש או צורך הגוף.
