יח – ישראל וגוי בחול המועד

פורסם בקטגוריה פרק יא - מלאכת חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

יח,א – דין עשיית ישראל מלאכה לגוי

חיי אדם (כלל קו, יא): "נראה לי דכל המלאכות המותרות, אסור לעשות בשביל גוי אפילו בחינם. ולפי זה אסור לבשל לצורך גוי לשלוח לו דורון". וכ"כ כה"ח תקמב, ב, וכן דעת הרב אלישיב (מבקשי תורה עמ' תע, אות מ). ומשמע שגם מלאכת הדיוט שהותרה במועד, אסורה למען גוי. וכ"כ בשש"כ סח, לז. והקשה (בהערה קנא), הרי התירו מלאכה לצרכי בהמתו במעשה הדיוט, ומדוע נאסור בגוי? ותירץ בשם רשז"א, שנוכרי נחשב כמו לצורך אחר המועד, משא"כ בהמה שהיא ממונו של ישראל.

כתב בשו"ת רב פעלים או"ח ב, נז, לגבי יום טוב, שאם הגיע גוי לבית יהודי, ואם לא יתן לו קפה, יהיה זה חוסר דרך ארץ וחילול השם, כיוון שיש בזה צורך גדול שדומה לדבר מצווה, מותר לבשל לו מים לקפה. ע"כ. ויש לציין שהואיל וגם היהודי יכול ליהנות מהמים החמים, אין בזה איסור דאורייתא. וכ"כ בשש"כ סח, לז, לגבי חוה"מ, שאם יש הכרח שאי אפשר להשתמט ממנו, מותר לעשות מלאכה לגוי.

וכ"כ בחול המועד כהלכתו ז, נג, שאסור לעשות מלאכה עבור גוי, ובמקום צורך גדול, מותר לבשל עבורו, וכשאפשר, צריך לעשות זאת על ידי ריבוי בשיעורים, היינו שיעשה את הדבר עבור עצמו ויוסיף עבור גוי.

לעומת דברי הח"א, כתב בשבט הלוי ח, קכד, ב, שאין איסור לעשות מלאכה בחול המועד עבור גוי, שכ"כ הראב"ד (בכתב יד), שמותר לעשות מלאכה עבור בהמה וגוי. וכן כתב בשו"ת מ"י מנוחות סב (לרב משה ריזל, ממחברי זמנינו) לבשל עבור גוי בחול המועד, וכתב שעדיף לעשות זאת על ידי ריבוי בשיעורים, אבל אם אי אפשר, מותר גם לבשל רק עבור הגוי. ויש להוסיף שלפני החיי אדם לא דיברו על איסור זה, וגם אחריו, רבים לא הזכירוהו, וביניהם המשנה ברורה.

יח,ב – לארח גוי בסעודה בחול המועד

בשעת הצורך אפשר להקל, מפני שכפי שלמדנו, יש סוברים שאין כלל איסור לעשות מלאכה עבור הגוי במועד. ובנוסף לכך, גם כאשר יש איסור, ביו"ט, כשיש לחוש לעלבון עמוק וחילול השם, יש להקל (רב פעלים). הואיל והאיסור מדרבנן, שכן אפשר שגם יהודי יאכל מזה. ואם יעשה על ידי ריבוי בשיעורים, הרי זה לכתחילה. ושלא כמו ביו"ט שאין מזמינים גוי שמא יבשל עבורו, בחוה"מ שיש סוברים שאין כלל איסור, וגם לסוברים שיש איסור יש אומרים שכל איסור מלאכה בחוה"מ מדרבנן, וכאן שיש אפשרות שהיהודי יהנה מזה – מותר להזמינו לכתחילה לצורך קידוש השם או מניעת איבה.

יח,ג – דין מחלל שבת בפרהסיא

כתב הרמב"ם (שבת ל, טו): "השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם".

עפ"י דברים אלו, לכאורה לדעת האוסרים, כל המלאכות שהתירו בחוה"מ לצורך יהודי אסור לעשות לצורך מחלל שבת בפרהסיא. וכן דעת ריש"א (מובא בנתיבי מועד, מלאכת או"נ יח, עמ' ק), הר"מ פיינשטיין, בספר חיכו ממתקים (תקלג, ו), ועוד. וכ"כ מ"ב (תקיב, ב), לענין בישול ביו"ט, שכשם שאסור לצורך גוי, כן אסור לצורך מחלל שבת בפרהסיא.

אמנם למעשה נתבאר לעיל ג, ה, שדין זה חל רק על מחלל שבת בפרהסיא ולהכעיס, מפני שבדורות האחרונים רוב מחללי השבת אינם מתכוונים להתנכר בכך לתורה וליהדות. וכן כתבתי בפניני הלכה שבת א, טו. ועיין שם בהרחבות א, טו, א-ד, שגם למחמירים יש מקום להקל במחלל שבת שעושה קידוש, ובמי שמתבייש לחלל שבת בפני אדם גדול. וכ"כ במלמד להועיל או"ח כט, ובניין ציון החדשות כג, שמצרפים כיום מחלל שבת למניין, וכן הסכים מו"ר הרב שפירא זצ"ל, כפי שכתבתי בפניני הלכה תפילה ב, ח, 10.

קל וחומר כאשר היהודי רוצה להשתתף בשמחת המועד, שמצווה לעשות מלאכה כדי לזכותו בכך.

פורסם בקטגוריה פרק יא - מלאכת חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן