השפעת המורים על התלמידים הצעירים עצומה. פעמים רבות משפטים שהתלמידים שמעו בילדותם ממוריהם אודות האמונה והתורה, היושר והחסד, רגישות לזולת, המשפחה והזוגיות, אהבת העם והארץ, הופכים לאבני בניין שמנחות את חייהם. כיוון שכך, צריך למנות לתפקידי ההוראה מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות (שו"ע יו"ד רמה, יז).
סיפרו חכמים (ב"ב כא, א), על יואב בן צרויה, שר צבא ישראל בימי דוד, שנשלח להכרית את עמלק. באותם ימים צבא ישראל היה במיטבו, וניתן היה להכרית את העמלקים ולהציל על ידי כך את ישראל ואת העולם מכל הרשעים הרוצחים שיצאו מעמלק (ראו פנה"ל זמנים יד, ז-ח). אולם יואב הרג רק את הזכרים. כשחזר, שאל אותו דוד מדוע לא קיים את מצוות התורה (דברים כה, יט): "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". השיב יואב שחשב שהמצווה להרוג רק את הזכרים, כי טעה לחשוב שנאמר בתורה: תִּמְחֶה אֶת זְכַר עֲמָלֵק. אולם את המחדל כבר לא יכלו לתקן, מפני ששאריות עמלק ברחו והתפזרו, וכבר לא ניתן היה להכריתם, ומהם יצאו צוררים גדולים לישראל כהמן. הלך יואב בן צרויה למורה שלימדו בילדותו, ושאלו כיצד צריך לקרוא את הפסוק, והתברר שהמורה הוא זה שהטעה אותו. שלף יואב את חרבו להורגו. הזדעק המורה: 'מדוע'?! השיב יואב: מפני ששגית בהוראתך, ונאמר (ירמיהו מח, י): "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה". השיב המורה: תניח אותי בקללת 'ארור', ואל תהרגני. השיב יואב, שבהמשך הפסוק כתוב: "וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם". יש אומרים שהרגוֹ ויש אומרים שלא הרגו.[3]
לפיכך, אף שרצוי שהמורה יֵדע ללמד במהירות, אם לא נמצא מורה שהוא גם מהיר וגם דייקן, יש להעדיף את המורה האיטי והדייקן על פני המהיר שאינו מדייק, ומלמד דברים מוטעים או מוגזמים (ב"ב כא, א; שו"ע יו"ד רמה, יט).
המורה צריך להתחיל את השיעור בזמן, ולא לצאת לענייניו באמצע השיעור, ולא לשוחח או להתכתב בטלפון הנייד, וקל וחומר שלא לבטל שיעור. וכפי שלמדנו, על מורה שמתרשל בתפקידו נאמר: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" (רמב"ם ת"ת ב, ג).
המורה צריך להיזהר לישון כראוי בלילה, שלא יהיה עייף בעת שהוא צריך ללמד. וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי דמאי ז, ג), שאסור לפועל שנשכר לעבודת יומו, לעבוד בלילה או להישאר ער עד מאוחר או להרעיב את עצמו, שמא יהיה פחות יעיל בעבודתו. מעשה היה ברבי יוחנן, שהלך למקום אחד ומצא מלמד תינוקות שנראה מסוגף, שאלו מדוע הוא נראה כך. השיב שהוא מתענה לשם חסידות. אמר לו רבי יוחנן: אסור לך להתענות, שהרי גם אם היית צריך לעבוד אצל בשר ודם היה הדבר אסור עליך, קל וחומר אתה, שעושה "מלאכתו של הקדוש ברוך הוא". וכן נפסק להלכה (שו"ע או"ח תקעא, א). עוד הורו הפוסקים (רמ"א יו"ד רמה, יז), שהמורה צריך להקפיד לאכול באופן מסודר, לא הרבה מדי ולא מעט מדי, כדי שלא יהיה עייף או חלש ויוכל ללמד היטב.
מצווה לבחור לילדים את המורה הטוב ביותר. ואם מצאו מורה בינוני, ובמשך הזמן הזדמן להם מורה טוב ממנו, יש לשכור את הטוב (שו"ע יו"ד רמה, יח). בתקופות שבהן לכל מורה היתה אפשרות להתפרנס מעבודה בשדה או מאומנות שלמד מאבותיו, ורק מפני שביקשו ממנו ללמד עזב את מלאכתו, כאשר נמצא מורה טוב ממנו, לא היתה בעיה שיחזור לעבודתו. אבל כיום, שההכשרה המקצועית אורכת זמן רב, וקשה לאדם להחליף את מקצועו, נקבעו חוזי עבודה, והם מחייבים (שו"ת הרא"ש קד, ד). לכן לא ניתן לפטר פתאום מורה ולהשאירו בלא פרנסה. אך העיקרון נשאר, שהתלמידים צריכים לקבל את המורה הטוב ביותר, וצריך למצוא את הדרך להעניק למורה הקודם פיצויים וסיוע להסבה מקצועית.
[3]. למעלה מבואר כרש"י, יד רמ"ה ומהרש"א, שהמורה לימד את יואב באופן שגוי. ולדעת ר"ח, רשב"א וריטב"א, רבו של יואב לימד נכון – זֵכֶר, אבל יואב בטעות קרא זְכַר, והמורה עשה את מלאכתו רמיה בכך שלא דקדק לוודא שתלמידו קורא נכון.