החינוך מבוסס גם על יחס הכבוד של התלמידים לרבנים ולמורים, וכן ציוותה התורה לכבד תלמידי חכמים, שנאמר (דברים ו, יג): "אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ תִּירָא", דרשו חכמים (פסחים כב, ב): "לרבות תלמידי חכמים". בכלל זה, מצווה לקום לכבוד תלמיד חכם, אפילו הוא צעיר, שנאמר (ויקרא יט, לב): "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" – "אין זקן אלא מי שקנה חכמה" (קידושין לב, ב; רמב"ם ת"ת ו, א).
תלמיד חכם הוא מי שלמד תורה ומבין לאורה את החיים, ומדריך את תלמידיו לקיימה. אך מי שאינו בתפקיד של רב או מלמד בישיבה, מפני שאינו מוכן להתמסר לכך או מפני שאין לו שיקול דעת להורות בשאלות החיים, על אף שלמד ועיין, אין חובה לקום בפניו (עי' ש"ך רמד, יא; הליכות עולם ח, עמ' קפט).
צריך שיהיה ניכר שהקימה היא לכבוד החכם, לכן המצווה היא לקום כאשר החכם ייכנס לתוך ארבע אמותיו (קרוב ל-2 מטר) עד שיעבור מכנגד פניו (שו"ע רמד, ב; ט). בפני רב מובהק, מצווה על תלמידו לקום כשרואהו מרחוק, כאשר ניכר שהוא קם לכבודו, וימשיך לעמוד עד שיתרחק או שיֵשב במקומו (ר"ן קידושין לג, א; שו"ע רמד, ט).
מצוות הכבוד שיקום לפניו מלוא קומתו (טור, ט"ז רמד, ד; ח"א סט, ד). אמנם בפועל, רבים מסתפקים ב'הידור', היינו מתרוממים מעט כמתחילים לקום לכבודו. ונראה, שהואיל והרבנים לא לימדו את תלמידיהם שצריכים לקום לכבודם מלוא קומתם, משמע שהסכימו לכך, ורב שמחל על כבודו – כבודו מחול (שו"ע רמד, יד). אמנם לכבוד רב מובהק צריך לעמוד עד שיגיע למקומו. וכן במשך התקופה שלומדים תורה מרב, כמו ר"מ בישיבה או רב מקומי שמלמד בקהילתו, מצווה על הלומדים ממנו לקום לכבודו קימה מלאה בתוך ארבע אמותיו. כמו כן, מצווה על תלמידי בית ספר לקום מלוא קומתם לכבוד המורים שלהם כשהם נכנסים לכיתה ללמדם.
נחלקו הפוסקים בדין תלמידים שלומדים אצל הרב בביתו או בחדר לימוד המיוחד לו. יש אומרים שעליהם לקום לפניו בכל עת שייכנס ויֵצא מהחדר, אפילו מאה פעמים ביום (רא"ש, ברכ"י יו"ד רמב, כא). ויש אומרים שעליהם לקום לפניו פעמיים ביום, שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבוד הרב מרובה מכבוד שמיים (רמב"ם ת"ת ו, ח, עפ"י קידושין לג, ב). אמנם גם לדעת המקילים, בבית מדרש שפתוח לרבים, מצווה לקום לפניו בכל עת שייכנס ויֵצא, כי אולי נמצאים שם אנשים שלא יודעים שכבר קמו לפניו בבוקר או יקומו לפניו בצאתו בערב, וכשיראו שאין קמים לפניו – ילמדו לזלזל בכבוד התורה (תוס', רמ"א רמב, טז). ואם במשך אותו הסדר בישיבה או במשך אותה אספה – הרב יוצא או נכנס, לדעת המקילים אין צריך לקום בפניו, הואיל והכל יודעים שקמו לפניו כשנכנס בראשונה ויקומו לפניו כשיֵצא לדרכו. וכן המנהג הרווח, זולת מקרים שבהם הרב עולה לומר שיעור או לקריאה בתורה, שאז למרות שקמו לפניו בכניסתו, קמים לפניו שוב. כמו כן, כאשר הרב עומד ופונה לדבר עם אדם שיושב, על האדם היושב לקום לכבודו ולדבר עמו בעמידה.
חכם אינו צריך לקום בפני חברו החכם, אלא יעשה לו 'הידור' (שו"ע יו"ד רמד, ח). כמו כן, רב אינו צריך לקום מפני תלמידו החכם, אבל טוב שיעשה לו 'הידור' (רמ"א שם). אולם בשעה שמתבקש לקום לפניו – נכון שיקום, כגון כשהתלמיד עומד להעביר שיעור והכל קמים לכבודו.
העוסק בעבודתו, וקימתו מצריכה הפסקה ממלאכתו – אינו חייב לקום (שו"ע רמד, ה; לעיל ג, ו). אין עומדים בבית הכסא או בבית המרחץ, כי אין בקימה שם כבוד (שו"ע רמד, ד). גם כשעוסקים בתורה – מצווה לקום (שם יא; יד רמה קידושין לג, ב). באמצע שיעור תורה, אין מצווה לקום מפני רב אחֵר שנכנס באיחור, ופעמים שאף יש בזה פגיעה בכבוד הרב שמעביר את השיעור.
ראוי לתלמידי חכמים שלא להטריח את הציבור בקימה לכבודם, גם אם לשם כך יאריכו את דרכם (שו"ע רמד, ו).
מצווה לקום מפני אשת תלמיד חכם, ש'אשת חבר – כחבר'. ונראה שהכוונה לרבנית שהיא שותפה מלאה בסיוע ללימודו של הרב ובהרבצת התורה. גם אם בעלה נפטר, כל זמן שלא התחתנה עם אדם אחר, מצווה לקום בפניה (שבועות ל, ב; ראשונים שם).
כמו כן, רבנית שמלמדת תורה, מצווה לתלמידיה לקום בפניה כשתיכנס לתוך ארבע אמותיהם. וכן מצווה לכל אדם לקום בפני רבנית בעת שהיא נכנסת להעביר שיעור. וכן מצווה לתלמידים בבית ספר לקום בתחילת השיעור לכבוד המורה שנכנסת ללמדם.