רבים נוהגים לערוך מסיבה לבן בהגיעו לגיל שלוש, לכבוד כניסתו לשלב שבו מתחילים לחנכו לתורה ולמצוות. בכלל המסיבה גוזרים את שערו כתספורת של בוגר, תוך השארת הפאות שאסור לגלח. בכך מתחילים לחנכו למצווַת "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז). רמז לכך במצוות הערלה באילנות, שאמרו חכמים (תנחומא קדושים יד), על שלוש שנות הערלה שרומזות לשלוש השנים הראשונות של התינוק שבהן אינו יודע לדבר ולשוחח, ואז אין מקיימים בו מצוות. "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת – יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" (ויקרא יט, כד), שאביו מקדישו לתורה. כיוצא בזה, בשלוש השנים הראשונות הילד דומה לעץ ערלה, ואין גוזרים את שערותיו, ובשנה הרביעית הוא כבר יכול להתקדש, וגוזזים את שערותיו ומשאירים לו פאות, ועל ידי כך ניכר שהוא יהודי.
כיוון שבמצווה זו מתחילים לחנכו למצוות, נהגו לשמוח בה כדי לחבב את המצוות. יש מזמינים קרובים וידידים ומכבדים אותם במאכל ובמשקה. ויש נוהגים ללכת לרב ולשתפו בגזירת שערו של הילד, ולבקש ממנו שיברך את הילד (ראו פנה"ל זמנים ה, ה, במנהג לקיים 'חלאקה' בל"ג בעומר הסמוך לגיל שלוש).
אמנם אין חובה לקיים מנהג זה, וישנם רבנים ועדות שאינם נוהגים לקיימו.
היו קהילות שהתחילו ללמד את הילד לקרוא אותיות בגיל שלוש, והיו לוקחים לוח של אותיות ומצפים אותו בדבש או בסוכר, ואומרים לילד ללקק את המתיקות שעל האותיות, כדי לחבב עליו את האותיות והלימוד. בנוסף, ביום כניסת הילדים ללימוד, בסביבות גיל שש, נהגו להלבישם בבגדים יפים ולערוך להם מסיבה חגיגית עם דברי מתיקה.
וכן נוהגים כיום לערוך מסיבה חגיגית בכניסת התלמידים לכיתה א'. בהמשך השנה, כאשר רוב ילדי כיתה א' כבר יודעים לקרוא, עורכים מסיבה נוספת, 'מסיבת סידור', שבה נותנים להם סידור כדי להרגילם בתפילה. עוד מסיבה עורכים לקראת סוף השנה, בסמוך לחג השבועות – 'מסיבת חומש'. במסיבה מחלקים לילדים את החומש שבו יתחילו ללמוד את התורה מהכתב. רבים מלווים את המסיבות בשירים, ריקודים, דברי ברכה וחלוקת ממתקים.[5]
[5]. כתב באורחות חיים (מנהג רז"ל בת"ת א): "נהגו כשאדם משים בנו לתלמוד תורה, שכותבין על קלף או על לוח האותיות, ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים, ולשין לו חלות בדבש וחלב, ומביאין לו פירות ומיני מגדים. ומוסרין אותו לתלמיד חכם להוליכו לבית הספר, ומאכילין אותו מן החלות בדבש וחלב ומן הפירות ומיני מגדים, ומקרין אותו האותיות. ואח"כ מחפין אותן בדבש ואומרין לו שילחוך הדבש מעל האותיות, ואח"כ מחזירין אותו לאמו. וכשמתחיל ללמוד תורה, מתחילין בתורת כהנים בספר ויקרא, ועושין לו סעודה של שמחה, לפי שדומה לאביו כאלו מקריבו להר סיני". מנהג זה הובא כבר לפני כתשע מאות שנה במחזור ויטרי תקח, וכן ברוקח (שבועות רצו).