ביום ה' באייר, חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל לאחר קרוב לאלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות יישוב הארץ. שכן בעת הכרזת המדינה הוחלה הריבונות הישראלית על חלקים מארץ ישראל, ובכך התחלנו לקיים את המצווה הכללית שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. ואף שגם לפני הקמת המדינה, כל יהודי שגר בארץ קיים בעצמו מצווה אישית של יישוב הארץ, את עיקר המצווה, שהיא המצווה הכללית שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, עדיין לא קיימנו.
גם בזמנים שגרו בארץ יהודים רבים, כל זמן שהארץ היתה תחת שלטון זר, לא זכינו לקיים את המצווה הכללית. וכן מצינו שתיקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" (ישעיהו סד, ט) ויקרע את בגדו. ומה שקובע אם הן נחשבות חרבות או מיושבות הוא השלטון. אם השלטון ביד גויים, גם אם רוב תושבי אותן הערים הם יהודים, הן נחשבות חרבות, וקורעים על ראייתן. ואם הן תחת ריבונות ישראל, גם אם רוב תושביהן נוכרים, אין קורעים עליהן (ב"י וב"ח או"ח תקסא; מ"ב ב).[4]
במשך דורות רבים, לא יכולנו לקיים את המצווה, מפני שלא היו לנו צבא וכלי נשק שיאפשרו לנו לכבוש את ארצנו ולקיים בה שלטון. נמצא שהקמת הכוח הצבאי של ישראל לפני הקמת המדינה, וביצורו וביסוסו בהקמת צה"ל, איפשרו את קיום מצוות יישוב הארץ. בנוסף, על ידי צה"ל מקיימים את מצוות הצלת ישראל מיד שונאיהם. וכך יהיה עד שיגיעו ימים מתוקנים, ותתקיים נבואת ישעיהו (ב, ב-ד): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
[4]. כך לימד מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שביום העצמאות זכינו לקיים את מצוות יישוב הארץ על שני חלקיה. ופעם במסיבת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב, דרש אחד הרבנים שיש ערך גדול להקמת המדינה, שמאז הקמתה התרבו הישיבות, ויותר קל לשומרי תורה לקיים מצוות, לפיכך יש לשמוח ולהודות לה' על הקמת המדינה. ומו"ר הרצי"ה טרח להדגיש כי עצם הקמת המדינה הוא הדבר הגדול, שהוא עצמו קיומה של אחת המצוות הגדולות שבתורה. מתוך כך בוודאי יתקיימו עוד מצוות, שמצווה גוררת מצווה. לא זו בלבד, אלא שהקמת המדינה והפרחת השממות הן שלב משמעותי בגאולתם של ישראל. וכפי שמבואר בפנה"ל זמנים ד, ב, שעל פי הנביאים והחכמים, קיבוץ הגלויות והחזרת הריבונות בהקמת המדינה הן אתחלתא דגאולה. בנוסף, ביום העצמאות אנו מודים לה' על הצלתנו מיד אויבינו מסביב, כמבואר שם ד, ג. לאחר מכן מדינת ישראל שימשה מקלט לכל יהודי נרדף, ומציאותה של מדינת יהודים הרימה את קרן ישראל בגויים, והועילה להצלת חיי יהודים. ראו שם ד, ה-ז, על קביעת אמירת הלל ביום העצמאות, מפני שהוא יום תשועה לישראל, ביציאה לחירות משלטון זרים ובהצלה מאויבינו.