כפי שלמדנו, אמרו חכמים (ספרי ראה פ; תוספתא ע"ז ה, ב): "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". ואמנם על עוד כמה מצוות אמרו שהן שקולות כנגד כל המצוות, אולם מבחינה הלכתית יש למצוות יישוב הארץ עדיפות עליהן, שהיא היחידה שנצטווינו להיכנס לסכנת נפשות כדי לקיימה, שכן כיבוש הארץ ושמירתה מידי אויבינו כרוך בסיכון נפשות (לעיל הלכה ד).[5]
בנוסף, מצווה זו היא היחידה שדוחה איסורי 'שבות' שתיקנו חכמים כסייג לשמירת השבת. שבכל שאר המצוות, חכמים העמידו את דבריהם וקבעו שגם במצב של התנגשות בין קיום מצווה מהתורה לאיסור 'שבות', ישמרו על תקנת ה'שבות' ויתבטלו מקיום המצווה, מפני שאם יעברו על הסייגים, יגיעו לבסוף לחילול שבת גמור. לפיכך, אם כדי לקיים מצוות ברית מילה בשבת צריכים לטלטל סכין במקום שאסור לטלטל מדברי חכמים, דוחים את ברית המילה ואין עוברים על דברי חכמים.
יתר על כן, כדי למנוע חשש איסור טלטול ברשות הרבים בשבת, קבעו חכמים שבשנה שיום ראשון של ראש השנה חל בשבת, ויום ראשון של חג הסוכות חל בשבת – לא יקיימו מצוות תקיעת שופר מהתורה, כדי שלא יבואו לטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים, ולא יקיימו את מצוות נטילת לולב מהתורה, מחשש לטלטול הלולב ברשות הרבים. נמצא שכל ישראל מתבטלים ממצוות עשה מהתורה של תקיעת שופר ונטילת לולב מפני איסור 'שבות' של חכמים.
אולם לשם מצוות יישוב הארץ ביטלו חכמים איסור 'שבות'. שאם התאפשר ליהודי לקנות בית מידי נוכרי ביום השבת, ויש חשש שלאחר השבת יפסיד את ההזדמנות – מותר לו לבצע את הקניין בשבת, ואף לבקש מהגוי לכתוב עבורו שטר בשבת ולהראות לו היכן הכסף מונח כדי שייקחנו, בלא לחשוש שמא מתוך כך יגיע היהודי לחילול שבת גמור בכתיבה או בטלטול. ולא מדובר על הצלת הארץ כולה, אלא על גאולת בית אחד של ארבע על ארבע אמות, שכדי לגואלו התירו חכמים לעבור על איסורים מדבריהם, מה שלא התירו במצוות אחרות (שו"ע או"ח שו, יא).[6]
[5]. על עוד כמה מצוות אמרו חכמים שהן שקולות כנגד כל המצוות: מצוות תלמוד תורה (משנה פאה א, א, ועוד), מצוות מילה (נדרים לב, א), מצוות צדקה (בבא בתרא ט, א), מצווֹת ציצית ותפילין (שבועות כט, א; מנחות מג, ב; ועי' מכות יא, א; לבוש או"ח לז, א), מצוות השבת (ירושלמי נדרים ג, ט), ומצוות גמילות חסדים (ירושלמי פאה א, א). וכל המצוות הללו קשורות לארץ ישראל.
הקשר בין מצווֹת גמילות חסדים וצדקה ליישוב הארץ, שבארץ ישראל מצוות אלו מתקיימות במילואן – על ידי מצוות שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, שהן כצדקה וגמילות חסדים כללית. בנוסף, בגילוי הקדושה בארץ יש צד של גמילות חסד לחומריות, שהתרחקה ממקורה האלוהי, ובגילוי הקדושה שבה היא חוזרת להתקשר אל מקורה.
הקשר למצוות תלמוד תורה מבואר לעיל ח, ג, שהנבואה תלויה בארץ ישראל, ולעיל ח, ה, שתורה שבעל פה תלויה בארץ ישראל.
הקשר למצוות ציצית, שאף הציצית, כמצוות יישוב הארץ, באה לגלות את הקדושה במציאות, שהטלית היא כחומר, והציציות היוצאות ממנה רומזות למצוות שמגלות את הקדושה מתוך החומר (פנה"ל חפצי קודש א, ב). וכמו הטלית, שעוטפת את האדם הלובש אותה, כך, ויותר, ארץ ישראל מקיפה את היושב בה.
מצוות התפילין, כארץ ישראל, מבטאת את סגולת ישראל, ואף היא באה לקשור את הקדושה לתוך המציאות הגשמית, כמבואר לעיל (ח, יב). נמצא שהמצוות שאמרו עליהן חכמים שהן שקולות כנגד כל המצוות, קשורות ושייכות למצוות יישוב הארץ.
אולם כפי שמבואר למעלה, מבחינה הלכתית מצוות יישוב הארץ יתרה על שאר המצוות, שהיא היחידה שכדי לקיימה צריכים להיות מוכנים למסירות נפש. שכן גם שלוש המצוות שעליהן אמרו "ייהרג ואל יעבור", רק אם האדם הגיע לכך שהציבו בפניו שתי אפשרויות: לעבור על אחת מהן או להיהרג, עליו להיהרג ולא לעבור. ובעת גזירת מלכות, מצווה למסור את הנפש על כל המצוות. אלא שמלכתחילה צריך להשתדל להתרחק ממצב שיכפו אותו לעבור עבירות ויצטרך למסור את נפשו. אבל ממצוות כיבוש הארץ והגנה עליה אסור להשתמט אלא חובה להיכנס למלחמה ולסכן נפשות (פנה"ל אמונה ומצוותיה ד, א).
[6]. בשאר המצוות התירו רק 'שבות דשבות', היינו איסור קל יותר, כמבואר בשו"ע (או"ח שז, ה). אולם עבור יישוב הארץ התירו אף איסור 'שבות', כמבואר בב"ק (פ, ב), וגיטין (ח, ב), ובתוספות שם. ועי' בפנה"ל שבת ט, יא-יב. דין זה ציינו גדולי ישראל האחרונים כשרצו לבאר את מעלתה של מצוות יישוב הארץ על פני שאר המצוות.