המוכר את ביתו, אף שהוא לוקח מביתו את כל חפציו, אסור לו להסיר את המזוזות. וכן השוכר בית חייב לקבוע בו מזוזות, ובסיום שכירותו כשיֵצא, אסור לו ליטול את המזוזות. מפני שיש בהסרת המזוזות פגיעה בבית שנותר בלא שמירת המזוזה וקדושתה. אמרו חכמים: מעשה היה באחד שנטל את המזוזה ויצא מהבית, וקבר את אשתו ושני בניו (ב”מ קב, א; שו”ע יו”ד רצא, ב).
גם השוכר בית מנוכרי צריך לקבוע בו מזוזות, אולם כשיֵצא יסיר את המזוזות. וכן יהודי שמשכיר בית לנוכרי, לפני שהנוכרי יכנס לביתו – יסיר את המזוזות שמא יתבזו בידו (שו”ע שם; להלן ז, יד). וכן מי שביתו מט ליפול, לפני שיהרוס אותו יסיר את המזוזות.
אדם שרכש מזוזות יקרות, שנכתבו בהידור על ידי סופר מומחה, ורצונו לקחת את המזוזות איתו – כמה ימים לפני עזיבתו את הבית יחליף את המזוזות המהודרות במזוזות פשוטות, וייטול לעצמו את המהודרות.
אף שאסור ליוצא מהבית לקחת את המזוזות, זכותו לתבוע מהדייר החדש שיבוא אחריו תשלום עבורן. אבל גם אם הדייר החדש אינו מוכן לשלם עבורן, אסור ליוצא לקחת את המזוזות (רמ”א רצא, ב; ערוה”ש ג, ועי’ ברכ”י ד).[16]
לפמ”ג (טו, משב”ז ב), האיסור ליטול את המזוזה הוא רק כאשר עומדים להיכנס לשם יהודים, אבל אם הבית עומד להישאר ריק – מותר. מנגד, למשיב דבר (ב, פב), גם אם הבית יעמוד ריק לתקופה, אסור להוריד ממנו את המזוזות, כי הוא מיועד לשכן שם דיירים אחרים. כיוצא בזה כתב בשו”ת יעבץ (ב, קיט). וכן הלכה, ורק מבית שעומד להריסה יש להסיר את המזוזות.
כתב בברכ”י (רצא, ה), והובא בפת”ש ז, שגם אם הנכנס מוכן לקבוע את מזוזותיו לאחר שהיוצא יסיר את שלו, אין לחלק ולהתיר הסרת המזוזות. אמנם מוסכם שמותר לשוכר אחר שייכנס להסיר את מזוזות חברו ולקבוע את שלו. וכמובן יחזיר לחברו את המזוזות שהוציא (מור ואהלות טו).
אם היוצא חס על המזוזות המהודרות שקבע בבית, לדעת רבים יוכל לקחת את המהודרות ולקבוע במקומן רגילות. ואמנם יש שאסרו להחליף את המזוזות משום שזו הערמה, וסכנתא חמירא מאיסורא (יד הלוי א, קפה). כדי להימנע מכך, יש אומרים שיותר טוב להסיר את המזוזות לשם בדיקה ואח”כ יקבע במקומן מזוזות אחרות (דעת קדושים רצא, ב; לבושי מרדכי ד, קמ). ויש שהציעו לעשות זאת כמה ימים לפני מעבר הדירה (יביע אומר ח”ג יו”ד יח).
