גדול ערכו של לימוד התורה של הילדים, עד שאמרו חכמים (שבת קיט, ב): "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן". עד הגעת הילדים לגיל מצוות הם נקראים 'תינוקות של בית רבן'. שאל רב פפא את אביי: והלימוד שלנו אינו נחשב כמותם? השיב אביי: "אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא". שהואיל והקטנים עוד לא חטאו, הם קולטים את התורה בתמימות, וזה הבסיס לכל ההבנות שאליהן יגיעו בהמשך לימודם ולכל המעשים הטובים שיעשו בימי חייהם. עוד דרשו חכמים (שם) על הפסוק (דבה"י א' טז, כב): "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ", "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי – אלו תינוקות של בית רבן, וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ – אלו תלמידי חכמים". נקראו הילדים 'מְשִׁיחָי' על שם חשיבותם, שהם נמשחים בשמן כדי לגדלם ולהבריאם, וכדרך שמשחו את כלי המקדש בשמן וקידשום בכך (מהר"ל). ועוד, שעל ידי לימודם ייבנה המקדש ויבוא המשיח (עיון יעקב), שמכוח לימודם הטהור והתמים יתגלו חידושים שיקרבו את הגאולה.
חשיבות החינוך גדולה כל כך, עד שאמרו חכמים (שבת קיט, ב): "כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבים אותה", ויש אומרים "מחרימים אותה". כלומר, אם בני העיר אינם מוכנים לדאוג ללימוד התורה של הילדים, צריכים בני שאר הקהילות להחרים אותם עד אשר ישכרו מורים ויתקינו בעירם מסגרת לימוד לילדים. ואם עמדו בעיקשותם ולא עשו זאת, ראוי להחריבה ויושביה יתפזרו בקהילות אחרות, כי אין מקום בישראל לקהילה שאין מלמדים בה את הילדים תורה (רמב"ם, טור וב"י יו"ד רמה, ז). וכן אמרו חכמים (שבת שם): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן".
אמרו בתלמוד הירושלמי (חגיגה א, ז): "תני רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית עיירות שנתלשו ממקומם בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים". 'סופרים' הם המלמדים מקרא, ו'משנים' הם המלמדים משנה, היינו הלכה. שנאמר (ירמיהו ט, יא-יב): "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר? וַיֹּאמֶר ה': עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי". עוד מסופר שם בירושלמי, שרבי יהודה נשיאה (נכדו של 'רבי'), שלח את רבי חייא, רבי אסי ורבי אמי, לעבור בעיירות של ארץ ישראל כדי לוודא שבכולן יש מורים שמלמדים מקרא והלכה. באו למקום אחד ולא מצאו שם לא מורה למקרא ולא מורה להלכה. אמרו לבני המקום: הביאו לפנינו את 'נטורי קרתא', היינו את שומרי העיר. הביאו לפניהם את 'סנטורי קרתא', היינו שומרי העיר האחראים על ביטחונה והנהגתה. אמרו להם: וכי אלו הם שומרי העיר? אין אלו אלא מחריבי העיר! שלא דאגו לעיר כראוי. שאלו אותם: ומי הם 'נטורי קרתא'? השיבו: מלמדי המקרא וההלכה, שנאמר (תהלים קכז, א): "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר – שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר".
כיוון שלימוד הילדים חשוב כל כך, אמרו חכמים (שבת קיט, ב): "אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש". שלימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם, ובית המקדש הוא התשתית של גילוי הקדושה בעולם, והתורה קדמה לעולם. וכן נפסק להלכה (שו"ע יו"ד רמה, יג). מכאן שכאשר צריך להביא לבית הספר הרצאה של חול, אסור לבטל עבורה שיעורי קודש (שולחן ערוך כפשוטו יו"ד רמה, לח).