אחריות גדולה מוטלת על מורי ישראל. עתידו הרוחני של עם ישראל תלוי בהם, וממילא עתיד העולם כולו, שישראל בעמים כמו לב שבאיברים. על כן צריכים המורים לעשות את מלאכתם נאמנה, ללמד את התלמידים באהבה ובשמחה, דברי תורה בהירים ומדויקים, ולחשוב תמיד כיצד לקדמם בתורה ובמידות טובות. ואם יזכו לעשות כן, עליהם נאמר (דניאל יב, ג): "מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". וכפי שדרשו חכמים (ב"ב ח, ב): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ – זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד – אלו מלמדי תינוקות". ועל תלמידי החכמים הגדולים נאמר (שופטים ה, לא): "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", שהם דומים למקור האור שמכוחו המורים שנמשלו לכוכבים מלמדים את תלמידיהם (מהר"ל נתיב התורה י).
עוד אמרו חכמים, שמלמדי התינוקות יחד עם הרבנים הגדולים, מעמידים את התורה בישראל, ועליהם נאמר (במדבר כד, ה-ו): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר". ביארו חכמים (תנדב"א יט), ש'אוהלי יעקב' הם בתי המדרש שמטהרים את ישראל, ועל כן נמשלו לנחלים – "מה נחלים, יורדים בני אדם לתוכם כשהם טמאים, וטובלים ועולים מתוכם כשהם טהורים, כך בתי מדרשות – בני אדם נכנסים לתוכם כשהם מלאים עוונות, ויוצאים מתוכם כשהם טהורים". "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר – אלו מלמדי תינוקות שבישראל, שמוציאים מליבם חכמה ובינה, דעה והשכל, ומלמדים לעשות רצון אביהם שבשמַים". וכשם שהגינות מצמיחות כל מיני פירות טובים, כך המורים מצמיחים הבנות ורצונות טובים בתלמידיהם.
תיארו חכמים (ע"ז ג, ב) בדרך משל את מעשי ה' במשך שעות היום: "שלש הראשונות – הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות – יושב ודן את כל העולם כולו… שלישיות – יושב וזן את כל העולם כולו, מקרני ראמים עד ביצי כנים… ברביעיות… יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה". את כל הדברים הללו הקב"ה עושה על ידי שליחים, ומורי ישראל הם שממשיכים את מעשי ה' בשלוש השעות האחרונות של היום ומלמדים תורה לילדי ישראל, ועל כן שכרם גדול מאוד. וכפי שאמרו חכמים (מדרש משלי טז, יא): "לעתיד לבא עתיד הקדוש ברוך הוא לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו ויאמר: כל מי שעסק בזה – יבוא וייטול שכרו, שנאמר (ישעיהו לג, יח): אַיֵּה סֹפֵר? אַיֵּה שֹׁקֵל? אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים? אַיֵּה סֹפֵר – אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרם. אַיֵּה שֹׁקֵל – אלו שוקלים קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרם. אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים – זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרם".
כדוגמה למלמד תינוקות נאמן, הביאה הגמרא (ב"ב ח, ב) את רב שמואל בר שילת. פעם אחת ראה האמורא הגדול רב, את רב שמואל בר שילת נח בגינה בעת שרגילים ללמד את התלמידים. שאלוֹ: "שבקתיה להימנותך"?! עזבת את נאמנותך, שהיית רגיל ללמד את תלמידיך במסירות?! השיב: עדיין אני עומד על משמרתי כמורה, וזו הפעם הראשונה מזה שלוש עשרה שנה שנזקקתי לנוח מעט בגינה, ואף עתה – דעתי על תלמידיי, כיצד לקדמם. ראוי לציין, שכאשר ביקשו חכמים (כתובות סב, א) לתת דוגמה לאדם שחייו טובים ורגועים, ועל כן הוא יכול לחיות עם אשתו בשמחה יתירה (כדין 'טיילים', ראו פנה"ל שמחת הבית וברכתו ב, ז), נתנו כדוגמה את רב שמואל בר שילת. וביארו, שפרנסתו בטוחה, הואיל והוא מלמד בנאמנות; והיא נוחה, הואיל ואינו צריך לנסוע למרחקים כסוחר או לעבוד במלאכה שמפרכת את הגוף. וכיוון שפרנסתו צנועה, אין לו דאגות מהשלטונות שיגבו ממנו מס כבד, כפי שהיו רגילים להטיל על בעלי אדמות ועסקים.
כיוצא בזה בימינו, מורים שמתאימים לתפקידם ועושים את מלאכתם בנאמנות ובאהבה – פרנסתם בטוחה, וחייהם צנועים, נוחים וטובים, והם יכולים לגדל את משפחתם בשמחה ובאהבה. וזאת בתנאי שהם מתאימים להוראה ומצליחים להנהיג את הכיתה, ובתנאי שהם שמחים בַזכות הגדולה שנפלה בחלקם לחנך את ילדי ישראל. שאם הם עומדים בשני התנאים הללו, יזכו להיות מאושרים, וכפי שאמרו חכמים (אבות ד, א): "איזהו עשיר – השמח בחלקו", כי תכלית העשירות – השמחה והסיפוק שיש לאדם בחייו. מתוך כך יזכו גם לרווחה כלכלית, שכן השמח בחלקו אינו מבזבז את כספו על דברים מיותרים, וכך משכורת צנועה יכולה להניב חיים טובים כמו משכורת נדיבה.