כפי שלמדנו (בהלכה א), מצוות יישוב הארץ אינה רק לכבוש את הארץ שתהיה תחת שלטון ישראל, אלא גם ליישב אותה לאורכה ולרוחבה, באופן שלא תישאר שממה, שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".
וכן כתב ה'חתם-סופר' (חידושיו לסוכה לו, א; ראו לעיל ג, יז), שעבודת האדמה בארץ ישראל כדי להוציא את פירותיה הקדושים, יש בה משום מצוות יישוב הארץ, ועל זה ציוותה התורה "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" (דברים יא, יד). וכן בועז, שהיה גדול הדור, היה זורה בעצמו את גורן השעורים כל הלילה, ולא חשש בזה לביטול תורה. וכמו שלא יאמר אדם: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, כך לא יאמר: לא אאסוף את דגני מפני ביטול תורה. והוסיף, שכל המלאכות והאומנויות שמסייעות ליישוב הארץ – בכלל המצווה.
ובזה מיוחדת ארץ ישראל, שבחוץ לארץ אין מצווה ליהודי לטעת עצים ולפתח את הכלכלה מעבר לצורכי פרנסתו. אבל בארץ ישראל, אפילו מי שפרנסתו מצויה, מצווה שייטע עצים ויעסוק בפיתוח הכלכלה. שארץ ישראל היא ארץ הקודש, כלומר, גם בגשמיות שלה יש קדושה, וכל המסייע לבניינה, פיתוחה ושגשוגה שותף לבניין הקודש.
אמרו חכמים (ויק"ר כה, ג): "נאמר (דברים יג, ה): אַחֲרֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי הקב"ה? וכן נאמר (שם ה) וּבוֹ תִדְבָּקוּן, וכי אפשר לבשר ודם להתדבק בשכינה? אלא הלֵך בדרכיו והתדבק במידותיו – מה הקב"ה, מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, שנאמר (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' אֱלוֹהִים גַּן בְּעֵדֶן, אף אתם, כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה. זהו שנאמר (ויקרא יט, כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם". נמצאנו למדים שהנוטע עץ בארץ ישראל דבק במידותיו של הקב"ה.
בנטיעת עצים בארץ יש שתי מעלות: הראשונה – השקעה לטווח ארוך. לפעמים אנשים נוטים להשקיע בדברים חולפים כדי לקבל רווחים מידיים, והתורה מדריכה אותנו להשתקע בארץ בדרך קבע, כדרך נוטעי העצים שמתכננים את השקעתם לטווח ארוך, ועל ידי כך נשתרש יותר בארץ. כיוצא בזה כאשר בונים את הכלכלה, יש לתת דגש על השקעות לטווח ארוך, שהן כעצי פרי שנותנים פירות למשך שנים רבות. השנייה – על ידי העצים הארץ מוציאה את פירותיה הקדושים, שאותם אנו אוכלים, והרבה מצוות, כתרומות, מעשרות ושביעית, מתקיימות בהם.
שאל רבי נתן שפירא, תלמיד האר"י הקדוש: מדוע כשהיו אבותינו במדבר זכו לאכול את המן, שהוא מזון ניסי ושמימי, ואילו כשנכנסו לארץ הקדושה פסק המן מלרדת? והשיב, שהמדבר וחוץ לארץ הם מקומות שיש בהם טומאה, והפירות הגדלים בהם אינם מסוגלים לקבל קדושה, וכדי שיוכלו לקלוט את התורה, היה צורך להוריד להם מן מהשמיים על מנת שלא ייטמאו במאכלים מגושמים. אבל בארץ ישראל, שהיא ארץ הקודש, הקדושה מתגלה ומתלבשת בפירות הקדושים, ולכן לא נצרכו למן מהשמיים. הוסיף על דבריו חברו רבי משה זכות, שאדרבה, הקדושה שבפירות ארץ ישראל יתרה על המן, שעל ידי אכילתם בקדושה נעשה תיקון ובירור למציאות הגשמית (ספר 'טוב-הארץ' לרב נתן שפירא).
וכן ביאר מרן הרב קוק, שהקדושה של ארץ ישראל היא קדושה שמתגלה דרך הטבע, ואילו השכינה שירדה עימנו לגלות, יש בה כישרון להעמיד את הקדושה בניגוד לטבע, אבל זוהי קדושה שאינה שלמה. והשאיפה שלנו היא לגלות את הקדושה השלמה בכל תחומי החיים, ודבר זה יכול להתגלות רק בארץ ישראל (אורות התחיה כח; לעיל ח, א-ג). מתוך כך, דבר ה' יתגלה אחר כך בכל העולם.