הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יא – פרטי ההלכה

יא,א – ידע משלומו ע"י אמצעי תקשורת

כתב במ"ב רכה, ב, לגבי ברכת שהחיינו: "ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעו משלומו יש דעות באחרונים, וספק ברכות להקל". ונמשכו אחר דבריו בשבט הלוי ה, כד; אז נדברו יד, לה. אך רבים תמהו על דבריו, שלא מצאנו באחרונים מי שסובר כן לגבי ברכת 'שהחיינו' (חזון עובדיה עמ' תקו; ברכ"ה ח"ד ב 146, 147; ספר מעדני אשר עמ' שה; ספר אהלך באמיתך טו, ה; פס"ת רכה, 23; הגר"ש דבליצקי בספרו זה השלחן). אמנם בזכרון משה רכה (לנכד החיד"א) אכן כתב כך גם לגבי ברכת 'שהחיינו'.

ואף דברי המ"ב הם דווקא כאשר שמע שהשלום איתו, אבל אם שמע שהוא חולה ואח"כ כשראהו מצאו בריא, כתב בשעה"צ רכה, ג: "מסתברא ודאי שצריך לברך, דבזה השמחה עוד יותר משלא היה יודע משלומו כלל". ועפי"ז כתב שבט הלוי ה, כד, שהרואה חבירו שחזר מפעילות מבצעית ושמח לראותו בריא ושלם, יברך אף אם דיבר איתו בטלפון תוך כדי הפעילות.

ואם ראהו שהוא חולה לכל הדעות לא יברך, שאין לשמוח על ראייה שכזו (רבנו מנוח, בני ציון, אהלך באמיתך טו ז).

יא,ב – ברכת גבר על אישה ולהיפך

כתב הרשב"א ח"א, עו: "מה ששאלת בברכת הרואה את חברו אם יש בכלל זה נשים כאנשים אם לאו, איני יודע בזה חילוק בין זכרים לנקבות". וכתב ברכ"י רכה, א: "ופשוט שאיש מברך על אישה ואישה על איש". והלק"ט א ריג כתב: "הא דכתב הרשב"א שאין חילוק בין זכרים לנקבות זהו בבתו ואחותו ואמו ואישתו, אבל בנשים אחרות מצווה לשונאן". וכתב שערי תשובה רכה, א, שלפי זה גם האישה שמברכת על האיש, דווקא בכה"ג הוא. וכן כתב סדר ברכות הנהנין יב, יא. וכן כתב המ"ב רכה. א: "ואין חילוק בין איש לאישה, והיינו אם רואה אישתו ואמו, בתו ואחותו, כיוון שהוא שמח ונהנה בראייתן. אבל באחרת הלא אסור לאיסתכולי". ובשעה"צ ב, הוסיף: "וגם אם במקרה נסתכל לא שייך נהנה ושמח בראייתה". וכן כתב חזו"ע עמ' תכד. ועיין בברכ"ה ח"ד ב, לב, שביאר יפה החילוק בין קרובות משפחה לנשים אחרות.

יא,ג – טעה בברכתו

טעה ובירך 'שהחיינו' במקום 'מחיה המתים' יצא. וכדין הטוב והמטיב. (וכ"כ ברכ"ה ח"ד ב, 151, עפ"י ב"ח ורש"ל, וכביאור הלכה רכג, ה). ומשמע  שאם טעה ובירך 'מחיה המתים' במקום 'שהחיינו' לא יצא.

תפריט