ז – בית חדש

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-17-07/

ז,א – בית חדש

יש שנהגו בעת שנכנסים לבית חדש לקנות בגד או פרי חדש ולברך עליו 'שהחיינו' ולכוון גם על הבית (בן-איש-חי ש"א ראה ו). ועיקר טעמם, שעל פי רב שרירא גאון, ברכה זו אינה חובה אלא רשות, ובפועל רבים נהגו שלא לאומרה. ובשו"ת להורות נתן ח"ב יב, כתב, שמה שנהגו לא לברך על בית, הוא רק בחוץ לארץ, שאם יברכו יֵראו כמתייאשים מן הגאולה ואין זו שמחה שלימה. אבל בארץ יש לברך.

וכבר ביארנו לעיל בהרחבות להלכה ב, שהמנהג הנכון לכל הראשונים ורוב גדול של האחרונים לברך אפילו על בגד חדש וכלים חדשים, ק"ו על בית חדש.

ועיין בהרחבות להלכה ג, בביאור הדין, אימתי רק אחד מברך 'הטוב והמטיב' ואימתי שני בני הזוג מברכים.

כתב בהליכות שלמה (כג, יד), שהשוכר דירה לא יברך, מפני שתקנת חכמים לברך על דבר שהוא קנה ונעשה שלו. ואם קנאה, אפילו לאחר שדר בה זמן מה – מברך. וכ"כ פס"ת 29, ושעה"ב כ הערה עה. וה"ה למי שקיבל דירה במתנה לזמן מוגבל, שאינו מברך (חת"ס או"ח נג, מהרש"ם רכג, ה).

ז,ב – האם הקונה בית על ידי הלוואות יברך

כתב בשו"ת לב חיים ג, נב: "מי שקנה בהקפה, שלא היה יכולת בידו לפרוע הממון לבעליו, הסברא מחייבת שלא יברך. כיוון דברכה זו לא נתקנה כי אם על שמחת הלב, א"כ זה האיש שקנה הכל בהקפה מה שמחה נכנס בליבו… ואדרבא הוא מצטער שמא לא יוכל לפרוע לבעלי חובות ויכנס למאסר, או יהא מוכרח למשכנה או למכרה ח"ו. ובכגון זה – פשיטא שלא יברך…". והביאו דבריו להלכה קצוה"ש סד, ג; כה"ח רכג, יח; מהר"ם שיק; ושערים מצוינים בהלכה ח"א נט, ד.

לעומתם, כתב בציץ אליעזר יב, יט: "הקונה בהקפה לשלם בתשלומים ממושכים, נראה בפשטות שודאי צריך לברך עם קנייתם. דהא קונה ונהיה קניינו עם משיכתם והבאתם לביתו. והתשלומים הא נזקפו עליו במלווה, וגם נתן על כך שטרות למוכר… א"כ מה לנו מה שמהול בקרבו גם דאגה עבור תשלומי הדמים בזמניהם, כעת הא הוא שעת חדוותא, ועל החדוותא העכשווית הוא שצריך לברך. והא בודאי לא גרע זה מהנפסק בשו"ע (רכג, ב) במת אביו, דמברך דיין האמת, ואם הורישו ממון – צריך לברך עם זה גם שהחיינו… במשנה ברכות (נד, א): מברך על הטובה מעין הרעה, ובגמרא (ס, א): היכי דמי: כגון דאשכח מציאה – אף על גב דרעה הוא לדידיה, דאי שמע מלכא – שקיל מיניה, השתא מיהא טובה היא. וכן פסק הרמב"ם י, יד, ושו"ע רכב, ד… על כן נלענ"ד ברור להלכה, שגם הקונים בהקפה יברכו עם קנייתם, אע"פ שאפשר שיש גם דאגה שלא יוכל לפרוע חובו, דאזלינן בתר השתא, ואיש זה יש לו לשמוח ולבטוח שלא יקרה דבר רע".

למעשה נראה, שכל שהוא שמח, יברך. ואף אם הוא דאגן גדול, אם מסתבר שהוא יעמוד בתשלומים, נכון להדריך אותו כפי שכתב הציץ אליעזר, שיבטח בה' וישמח ויברך. אמנם אם החשש אמיתי והוא דואג ואינו שמח, לא יברך. וכ"כ הרב רצאבי בשו"ע המקוצר מה הערה יז; חזו"ע עמ' שצה; ברכ"ה ח"ד ב, הערות 254-253. ונראה שגם הלב חיים ודעימיה יודו שאם הוא שמח ואין חשש משמעותי שלא יעמוד בתשלומים, שראוי לו לברך.

ז,ג – שיפוץ בית

כתב במ"ב רכג, יב, שאם נשרף ביתו ובנאו מחדש, מברך. ואם סתרו ובנאו, נחלקו הפוסקים, וספיקו להקל. ואם הגדילו אפילו במעט – יברך. ע"כ. וביאר בשו"ת בצל החכמה ד, מט, שמי שסתר ביתו וחזר ובנאו אינו מברך, הוא דווקא כשבנאו בצורתו הראשונה. אבל אם שינה את צורת חדריו, והוא שמח בזה – יברך. ובהליכות שלמה כג, יד, כתב, שאם לא הוסיף אלא רק שינה את הקירות, לא יברך. והביאם בפס"ת רכג, ד. וכתבתי למעשה שאם רק תיקן את מה שהתקלקל לא יברך, אבל אם היטיב את מצב הבית באופן שיותר נוח לו, והוא שמח – יברך. בנוסף לזה למדנו בהערה 1, שלדעת ריב"ש וב"ח, במקום ספק, השמח רשאי לברך.

ז,ד – מחסן וכלי עבודה

כתב שעה"ב כ, ס, בשם ברכת הבית כד, לג, שדווקא על בית הראוי לדירה מברכים ולא על רפת בקר ומחסן וכדו'. וצ"ע מדוע מחסן גרוע מכלים. ולגבי רפת בקר אפשר להבין שאין לברך כי אינה מכובדת, ואולי מפני שנבנתה לצורך פרנסה ואין בזה הנאה. ואולי מחמת זה גם אין מברכים על מחסן, כי לא נועד להנאה אלא לפטור בעיות אחסון. וצ"ע. ונראה שאם הוא גם מבלה במחסן, כגון שהוא עוסק שם בתחביביו, בוודאי יברך, שהוא נחשב אז גם כמו בית.

וכן יש לעיין האם יברך על כלי עבודה שחביבים עליו, שאולי מפני שאינם להנאה אלא שייכים לפרנסתו, אין מברכים עליהם.

ובמור וקציעה רכג, כתב שהקונה שדה – מברך. ואף אם נאמר שאין מברכים על כלי עבודה, אפשר לומר שמהשדה יש גם הנאה מעבר לפרנסה, שכן היא רכוש חשוב ביותר – "נכסי דלא ניידי".

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן