ו – זמן הברכה

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-17-06/

ו,א – זמן הברכה

במשנה ברכות נד, א: "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו". ועל פי זה כתבו כל הראשונים ורוב האחרונים, שמברכים 'שהחיינו' בשעת הקניה אע"פ שעדיין לא נשתמש בהם. "שאין ברכות אלו אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם, כדרך שהוא מברך על גשמים משעת ירידתם אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד" (רשב"א נד, א. וכן כתבו הרא"ש ט, טז, ראב"ד, המאירי, רא"ה, הבתים, המכתם, נימוקי יוסף ועוד). וכ"כ בשו"ע רכג, ד.

אלא שכתב במאמ"ר רכג, ה, שהמנהג לברך דווקא בשעה שמשתמשים בהם, "ונראה שדימו זה לפרי חדש, דנהי דמדינא היה לו לברך בשעת ראיה, מ"מ העולם נהגו לברך בשעת אכילה, משום דהוי עיקר ההנאה כמבואר ברא"ש ושו"ע. והכי נמי הוא הדין והוא הטעם". וכן כתבו שיטה מקובצת נט, ב; חסד לאברהם, חסד לאלפים רכג ו; יפה ללב שם; מור וקציעה, ישועות חכמה נט; בא"ח ראה א, וה; כה"ח רכג, ל.

לסיכום, התחדשות השמחה בשעת הקנייה, ומימוש השמחה בשעת השימוש. ועל פי המשנה והראשונים, זריזים מקדימים ושמחים מעצם העניין. והאחרונים דקדקו שפעמים יותר שמחים בשעת השימוש, ולכן כמו שהחלו לנהוג לברך בעת אכילת פרי חדש, כך גם לגבי בגדים וכיוצא בהם נהגו לברך בשעת השימוש. אמנם מצד הדין רשאי אדם לבחור אימתי יברך. וכפי שכתב במ"ב כב, א, שזמן הברכה הוא דווקא בזמן של שמחה, ולכן הוא או בזמן הקנייה או בזמן הלבישה הראשונה, אבל בזמן שבאמצע אין לברך, כי אינו שעת שמחה מיוחדת.

ו,ב – ציצית

הקונה ציצית צמר שציציותיה כבר הוטלו בארבע הכנפות, יכול לברך בעת הקנייה או בעת הלבישה הראשונה.

ואם עדיין לא הוטלו בהן הציציות, כתב בשו"ע כב, א, "קנה טלית ועשה בו ציציות מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים". ומשמע שיברך כשיגמור לקושרן. וביאר במ"ב כב, א, שהואיל והטלית לא היתה מוכנה ללבישה בעת הקניין, לא יכל אז לברך עליה. וכדי לצאת ידי הסוברים שצריך לברך 'שהחיינו' על עשיית המצווה, מוטב לברך כשיגמור לקושרן, ולא להמתין לשעת הלבישה הראשונה.

ועל טלית קטן שאינה מצמר, נראה שאין לברך כי אינה חשובה מספיק. וכן מבואר מבא"ח בראשית ז, וכה"ח כב, ה, וברכ"ה ח"ד ב, 232.

ו,ג – אם לא בירך בפעם הראשונה בפרי שמתחדש בעונתו

לגבי פרי שמתחדש בעונתו נחלקו. למהרי"ל קמג: "אם שכח לברך בפעם ראשונה שאכל יברך בפעם שניה, וכדין ברכת האילנות דאי לא בריך בזימנא קמא מברך בתר הכי כל זמן שלא גדלו הפירות. וטעמא, משום דאותה השמחה עדיין קיימת, הוא הדין הכא לא שנא". וכתב הלבוש רכה, ג: "ואם לא בירך בראיה או אכילה ראשונה יכול לברך בשניה או אימתי שיזכור, דהא עדיין לא יצא ידי חובתו שחלה עליו". וכן הסכים א"ר רכה, ז; פמ"ג א"א כב, א. ועיין רמ"א רכה, ג, שכתב שאם לא בירך בראייה הראשונה יכול לברך בראייה השנייה.

ולעומתם דעת רבנו מנוח, רדב"ז א, שיט, ורוב הפוסקים, שאם שכח לברך באכילה ראשונה שוב לא יברך, "שהרי כבר עבר זמן ברכתו, שאין זה פרי חדש אצלו לפי שכבר ראהו". וכ"כ במ"ב רכה, יג. ולהלן בתוספות להלכה יד דין זה יובא יותר בהרחבה.

ו,ד – דין קונה בגד או כלי חדש ולא בירך בתחילת שימושו

ולכאורה לפי זה מי שקנה בגד, רק בעת לבישתו הראשונה יוכל לברך, אבל אם שכח לברך, בלבישתו השנייה כבר לא יוכל לברך. וכ"כ סדבה"נ יב, ד: "ואם לא ברך יכול לברך כל זמן שלא פשטו, אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללובשו לאלתר אלא לאחר זמן – לא יברך בלבישה שניה". וכ"כ עטרת זקנים, וכה"ח רכג, לא. וכ"כ למעשה ברכת הבית כד, לט; ברכת ה' ח"ד ב, נג ונח; שערי הברכה הערה עב; ופס"ת רכג, ז, לגבי בגד.

אמנם נראה יותר שדווקא לגבי פרי המתחדש בעונתו כתבו הרדב"ז ודעימיה שרק באכילה ראשונה יכול לברך, כיון שאינו דבר חשוב ושמחתו מתפוגגת מהר. אבל לגבי בגדים, כלים ובית יסכימו שהדבר תלוי בשמחתו, שאם הוא עדיין שמח יברך. וכן משמע מהמ"ב, שלגבי פרי כתב כרדב"ז ודעימיה, שאחר אכילה ראשונה שוב לא יברך, ואילו לגבי כלים כתב (רכג, טו): "ויזהר לברך תכף קודם שיתרגל ויסתלק השמחה ממנו". ומשמע שתלוי בשמחה, וכל מקרה לגופו. וכ"כ אשל אברהם בוטשאטש רכה, ג, לגבי בגד שאפילו לובשו כמה פעמים יכול לברך. וכך הורה הרב אויערבאך בהליכות שלמה כג, כא. והסכים לדבריו בחזון עובדיה עמ' תב. וכן כתבו לגבי בית בוזאת הברכה 166. וכ"כ בפס"ת רכג, 33-34, לגבי בית, ושם רכג, א, לגבי לידת בן ובת.

ו,ה – הערה 5 – ברכת מלביש ערומים על בגד חדש

ירושלמי ברכות ט, ג: "קנה אומר שהחיינו, לבש בגדים אומר: ברוך מלביש ערומים". ורוב הראשונים הביאו את דברי הירושלמי להלכה, ומהם: תוס' נט, ב; רא"ש ט, טז. וכן נפסק בשו"ע רכג, ד. וכן דעת רובם הגדול של האחרונים (לבוש; א"ר ז; ח"א סב, ב; ערוה"ש ו; פרח שושן; מ"ב יח). והוסיף במ"ב יח, בשם אחרונים, שאם לובשו בבוקר, יוצא בברכה שמברך בברכות השחר.

לעומתם, כתבו היפה-ללב והבא"ח ראה א, שלא נהגו לברך ברכה זו. ובסדבה"נ יב, ו, כתב, שנכון לברכה בלא שם ומלכות, ויותר טוב ללבוש בגד חדש בבוקר, ולפטור אותו בברכת 'מלביש ערומים' שבברכות השחר. וכ"כ כה"ח רכג, לב-לג, והוסיף סברה שאולי רק למי שהוא ערום, ובזכות הבגד  הזה נעשה לבוש – מברך. וכן הכריע מספק חזו"ע עמ' תב; וכ"כ בברכ"ה ח"ד ב, הערה 231, ופס"ת רכג, ז.

והואיל וכל הראשונים ורובם המכריע של האחרונים כתבו לברך, וסברתם נראית. ולעומתם החולקים עליהם ציינו שלא נהגו לברך ורק מתוך חשש כתבו שלא לברך, וגם השו"ע כתב לברך – נכון לברך.

ויש לעיין מה הדין אם אינו שמח בבגד ולכן אינו מברך 'שהחיינו', האם יצטרך לברך 'מלביש ערומים', ולכאורה צריך לברך, שברכה זו אינה תלויה בשמחה.

ו,ו – חגורה וכובע

כתב בשו"ת הלק"ט א, ה, שכמו שיש לברך על בגד חדש 'מלביש ערומים', יש לברך על כובע חדש 'עוטר ישראל בתפארה', ועל חגורה חדשה – 'אוזר ישראל בגבורה', אבל המני"ח כתב שאין לברך עליהם. ע"כ. ולמעשה כל האחרונים לא הזכירו ברכות אלה כלל. ובקצוש"ע נט, ח, כתב שטוב ללובשם בבוקר ולפוטרם בברכות השחר, והביא את דבריו בשעה"ב כ, הערה סו.

פורסם בקטגוריה פרק יז - ברכות ההודאה והשמחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן