אמרו חכמים (ברא"ר לט, ח) על אברהם אבינו, שהלך במצוות ה' אל הארץ המובטחת כדי להביא ברכה לעולם: "בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור (בצפון הארץ), ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
גם הברכה שה' מביא לעולם, באה לאדם על ידי עבודתו. שנאמר (דברים טו, יח): "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", אמרו חכמים (ספרי שם): יכול תבוא הברכה כשהוא בטל? "תלמוד לומר: בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". וכן למדנו מיצחק אבינו, שעבד בחריצות רבה מאד בחפירת בארות מים ובטיפול במקנה, שנאמר (בראשית כו, יד): "וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה". וכל כך הצליח, עד שקינאו בו הפלישתים ורבו עמו, ואמרו לו (שם טז): "לֵךְ מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד". בעקבות זאת הבטיח לו ה' (שם כד): "וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ". הבין יצחק אבינו שהברכה תתקיים על ידי עבודתו, והתחזק לעבוד ביתר חריצות, כמו שאמרו חכמים (תוספתא ברכות ו, ח): "דרש יצחק ואמר, הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע". וכך היה, בעקבות התחזקותו בעבודה בחריצות, זכה לברכה כפולה ומכופלת.
גם יעקב אבינו השתבח בכך שעבד בחריצות רבה אצל לבן הארמי. ואף שלבן רימה אותו, ויכול היה למצוא תירוצים רבים להתרשל במלאכתו, עבד ביושר ובנאמנות בשמירת הצאן ובטיפוחו. שנאמר (בראשית לא, לח-מא): "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה, גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". בזכות כך, למרות כל הרמאויות של לבן, התעשר יעקב מאד, שנאמר (שם ל, מג): "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". לא זו בלבד, אלא שאמרו חכמים (ברא"ר עד, יב), שחייו של יעקב אבינו ניצלו בזכות עבודתו, שכאשר רדף אחריו לבן הארמי כדי להורגו ולבזוז את רכושו, הציל אותו ה' בזכות היותו חרוץ בעבודתו. "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון, שנאמר: לוּלֵי אֱלוֹהֵי אָבִי, אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי. ומלאכה הצילה נפשות, שנאמר: אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלוֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ".
על פי כל זה אפשר להבין, שהעיסוק ביישובו של עולם הוא הבסיס לקבלת התורה, שמתוך קבלת האחריות לשמירת העולם ולשכלולו, ניתן לקבל את התורה שמדריכה אותנו כיצד לתקן את העולם ולרוממו באופן הנכון. לכן האנושות היתה צריכה לרכוש תחילה את מעלת 'דרך ארץ', כלומר, ללמוד להתמודד עם קשיי הפרנסה ולהתארגן במסגרת חברתית, ומתוך כך יכלו האבות להתקדש ולקבל את ההדרכה האלוהית להקים את עם ישראל שיקבל את התורה. זהו שאמרו חכמים (ויק"ר ט, ג): "עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה", שנאמר (בראשית ג, כד): "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים", "דרך – זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים – זו תורה".