יז – יישובו של עולם בארץ ובחוץ לארץ

העוסק בעבודתו כדי להתפרנס בכבוד ואף כדי להתעשר, גם לנוטים לחומרה (בסעיף הקודם) אינו נחשב כעובר באיסור ביטול תורה. אמנם אם יוכל להרבות בלימוד תורה, עדיף יותר שיסתפק בעבודה כדי צורכו, כדי שירבה בלימוד התורה. 'כדי צורכו' הכוונה כדרך אנשים רגילים, שאם יעבוד פחות מכך, יש חשש שלא ימלא את חובתו לאשתו כפי שהתחייב בכתובה, ויש חשש שילדיו ימאסו בדרך התורה. אבל אם ירצה לעבוד יותר מכדי צורכו, אין בידו איסור (עי' טור ושו"ע רמג, ב; ש"ך ו; לעיל הלכות י; יג). ויש אומרים, שאמנם אם הוא עובד מעבר לכדי צורכו אינו עובר באיסור ביטול תורה, אבל הוא מבטל את המצווה להרבות בלימוד התורה ככל האפשר, שנאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (ברכ"י יו"ד רמו, א). ואם יפריש חומש מרווחיו לצורך פרנסת עניים או תלמידי חכמים, וגם מצד אופיו אינו מתאים להיות תלמיד חכם, לכתחילה יוכל להרבות בעבודה. ואם ירצה לתרום יותר מחומש, גם אם מצד אופיו הוא מתאים להיות תלמיד חכם, יוכל לכתחילה להרבות בעבודה כדי להתעשר (עי' שועה"ר הל' ת"ת ג, ד).

אמנם כל זה בחוץ לארץ, אבל בארץ ישראל, מי שעוסק ביישובו של עולם, מקיים מצוות יישוב הארץ. וכפי שאמרו חכמים (ויק"ר קדושים כה), שהדריך ה' את ישראל ללכת בדרכיו, ולכן "אף אתם, כשאתם נכנסים לארץ ישראל – לא תתעסקו אלא במטע תחילה". ולכן בארץ לכל הדעות הרוצה להרבות בעבודה מעבר לכדי צורכו אינו מבטל בכך מצווה, הואיל והוא מקיים בעבודתו את מצוות יישוב הארץ. וכפי שכתב ה'חתם סופר' (סוכה לו, א): "שהעבודה בקרקע גופה – מצווה, משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה: 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ'. ובועז 'זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה' משום מצווה. וכאִלו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה". וכן בכל שאר העבודות שמסייעות ליישוב הארץ (תורת משה דברים כ, ה). וכן כתב רבי מאיר שמחה מדווינסק (משך חכמה דברים לב, מז), שעל ידי העיסוק בחרישה ובקצירה בארץ ישראל, "תאריכו ימים על האדמה אשר אתם באים שמה לרשתה. אבל לעסוק במסחרים ובחרישה בארצות רחוקות – זה אסור לבטל עבור מותרות ותענוגות בני אדם". וכן כתב מרן הרב קוק (אורות התחיה כז), שההסתייגות מעבודה ליישובו של עולם היתה בזמן החורבן, "אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה", העיסוק ביישובו של עולם ובפיתוח הכלכלה נעשה חלק מהמצווה הכללית של יישוב הארץ, וממילא "הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו – יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים". וכן כתב (שם טז): "כל מה שמתווספות מלאכות ועבודות גשמיות בארץ ישראל, תצא על ידי ישראל ביסודה המלאכה והעבודה משפלותה המאררה", שנעשתה האדמה ארורה בעקבות חטא אדם הראשון.^[14]