כפי הנראה, הדרך המתאימה להתקדם כיום אל קיום המצווה, היא בקביעת מדיניות חברתית-כלכלית שתעודד בדרכי שלום הגירה של מי שאינם מזדהים עם ערכי העם היהודי. לדוגמה, כיום מדינת ישראל פוטרת את האוכלוסייה הערבית משירות בצבא, ואם תאכוף את חובת הגיוס, תוך זהירות מהסכנות, יהיו שיעדיפו להגר. כמו כן, כיום מדינת ישראל מתרשלת מלאכוף את חוקי המיסים, הבנייה והסדר הציבורי במגזר הערבי, ואם תנהג כפי הראוי במדינת חוק, יהיו שיעדיפו להגר. כמו כן, במסגרת מערכת החינוך צריך ללמד על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ועל אזרחות טובה, ומבין אלה שאינם מעוניינים בכך, יהיו שיעדיפו להגר למקומות שמתאימים לזהותם.[4]
כמו כן, יתכן שעוד נאלץ לעבור מלחמות קשות, ואם המטרה תהיה לנגד עינינו, נוכל לפעול לכך שהתוצאה של המלחמות והמשברים תהיה גירוש או הגירה של נוכרים עוינים מארצנו, כפי שקורה בעקבות מלחמות שונות בעולם.
מציאת פתרון עמוק לקיום המצווה ואתגרי הזהות והביטחון של מדינת ישראל, על פי עקרונות 'גר תושב', תוכל להביא תיקון וברכה למדינות רבות שמתמודדות עם בעיות דומות. שכן באופן זה יוכלו המדינות השונות לשמור על זהותן הלאומית תוך מתן יחס הוגן ומכבד למהגרים. שני עקרונות צריך 'גר תושב' לקבל על עצמו: האחד, הכרה בזהות הלאומית והדתית של בני המקום, ונשיאה בעול האתגרים הלאומיים אל מול האויב או מול תרבויות מתחרות. השני, קבלת 'שבע מצוות בני נח', הכוללות התנהגות מוסרית תקינה, ובכלל זה התנגדות נחרצת לרצח, גזל ותמיכה בלתי מסויגת בשמירת החוק. למי שמקבל על עצמו את כללי 'גר תושב' אפשר להעניק זכויות מלאות. אבל מהגרים שאינם מוכנים לקבל את הכללים – אינם זכאים לזכויות אזרח, ונכון להחזירם לארצות מוצאם. בכלל זה כל מי שאינו מכבד את תרבות העם ואת עמדתו המוסרית, וקל וחומר מי שמסית כנגדה או עוסק בגניבה, מכירת סמים, דיווח שקר לשלטונות והפרעה לפעילות המשטרה.[5]
[4]. נוסף על האמור למעלה, ניתן לנקוט עמדה כלכלית-חברתית שמעודדת הגירה. שכן ישנן עמדות שונות ביחס למידת האחריות של המדינה לרווחת תושביה, הן מבחינה מוסרית והן מצד התועלת הכלכלית. העמדה הקפיטליסטית מצמצמת את אחריות המדינה, תוך התניית הזכויות בקבלת חובות, והעמדה הסוציאליסטית מרחיבה את אחריותה, תוך מתן זכויות בלא התנייתן בקבלת חובות. כאשר המצווה עומדת לנגד עינינו, במצב הנוכחי, יש להעדיף את העמדה הקפיטליסטית, המַתנה את רוב הזכויות בקבלת חובות. לצערנו, לעיתים המדיניות הפוכה, ומפלים לטובה את הגורמים העוינים את המדינה.
[5]. גם מי שמוכן לקבל את כללי 'גר תושב', כגון מהגרי עבודה, אין חובה לקבל, שכן זכותה של כל מדינה למנוע הגירה לתוכה, כדי לשמור על זהותה או על חוסנה הכלכלי. אמנם על פי המוסר והחוק הבינלאומי, פליטים שנמלטים מסכנה קיומית, צריך לקבל לצורך הצלה למשך תקופה מוגבלת. אלא שהחוק הבינלאומי מחייב רק כאשר קליטתם מצילה את חייהם, ולא כאשר כבר ניצלו בעת שהגיעו למדינה אחרת כמצרים, ומשם היגרו לישראל כדי להיטיב את מצבם.
בניגוד לתורה, תנועות השמאל כופרות במשקל הקובע של הזהות הלאומית והדתית. לכן הן תומכות בקליטת פליטים בעלי זהות שונה ובזכותם לבטא את זהותם בפומבי, גם כאשר זהותם מתנגדת לזהות הלאומית של המקומיים ופוגעת בה. כך הגיעו רוב מדינות אירופה למשבר חמור עם המהגרים המוסלמים. התרומה שהיהדות יכולה להציע לתנועות הימין באירופה היא אימוץ מודל 'גר תושב' כמבואר למעלה, כתנאי לקבלת זכויות אזרח ותושב.
ראוי לציין שהיהודים בגולה נהגו כלפי המדינות המארחות אותם כ'גרים תושבים', ורק בעת החדשה החלו יהודים, אנשי שמאל קיצוני, מתוך שאיפה ל"תיקון עולם", לנאץ את דתם ולאומיותם של בני המקום שבו התגוררו, והשתתפו בהקמת תנועות מהפכניות נגד זהותם הדתית-לאומית של בני המקום. לצערנו, גם מדינת ישראל סובלת מפגיעתם הקשה.