בעקבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאה וחמישים השנים האחרונות, היגרו לארץ מאות אלפי ערבים שבאו לחפש עבודה בהתיישבות היהודית המתפתחת. מנגד, המשך התפתחות היישוב היהודי היה תלוי במידה רבה במציאת מקום עבודה ליהודים שביקשו לעלות לארץ. בעקבות זאת, בימי העלייה השנייה (תרס"ד-תרע"ד; 1904-1914), החלו גופים שונים, ובראשם תנועות הפועלים, להילחם למען 'עבודה עברית', כדי לקלוט עוד יהודים ולמנוע את המשך הגירת הערבים לארץ.
אולם מכיוון שהערבים הסכימו לעבוד בשכר נמוך בהרבה, עלתה השאלה האם חובה על האיכרים ובעלי העסקים להעסיק יהודים בשכר גבוה יותר. דרישתן של תנועות הפועלים הציוניות היתה שבכל מצב ובכל מחיר יעסיקו פועלים יהודים. כדי לקדם את עמדתן, אִרגנו הפגנות, לעיתים אלימות, כנגד מעסיקים שהעסיקו פועלים ערבים. בפועל, המלחמה נגד עבודה ערבית נכשלה, ומה שגרם למעט את מספר הפועלים הערבים היו המאורעות שבהם ערבים רצחו יהודים, וכן החרמות שהערבים עצמם הטילו על היישוב היהודי. אמנם המאבק האידאולוגי בעד עבודה עברית חיזק את העמדה המוסרית המעדיפה העסקת פועלים יהודים, ועורר דיון הלכתי.
בשם מרן הרב קוק מסרו, שבהזדמנות מסוימת אמר שחובה על מעסיק יהודי לשלם עד שליש יותר עבור פועל יהודי. לימים כתב תלמידו הרב ישראלי (חוות בנימין כב), שעד תוספת של שישית חובה על המעסיק לשכור פועל יהודי.
ולדעת הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהיה הרב הראשי והראשון לציון בעת הקמת המדינה, חובה על המעסיקים היהודים לשכור פועל יהודי במחיר שבו יהודי יכול לחיות חיים סבירים כפי המקובל בחברה היהודית, גם אם משכורת זו תהיה כפליים ממשכורתו של הפועל הערבי. וזאת משום שמוטלת על בני כל העם אחריות הדדית לדאוג איש לרעהו, ובכלל זה לדאוג שיוכלו לחיות בכבוד. כלומר, שכר המינימום לגבי עובדים יהודים לא צריך להיות מושפע מתמורות ההיצע והביקוש בשוק, או מהתחרות בעובדים הנוכרים, אלא על החברה והמעסיקים מוטלת החובה להקדים פועל מבני עמם, ולשלם לו משכורת שמאפשרת רמת חיים סבירה ביחס לאחיו בני עמו. לראיה, הזכיר את ההלכה לגבי אדון לעבד עברי, שחייב לספק לעבדו רמת חיים בסיסית המקבילה לרמתו של האדון. וכפי שדרשו חכמים (קדושין כ, א): "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ – עִמָּךְ במאכל ועִמָּךְ במשתה" (ראו פנה"ל שביעית ויובל י, ח). מזה למד, שהמעסיק צריך לשלם לפועל שלו משכורת שיוכל להתקיים ממנה בכבוד כמקובל בחברה היהודית (משפטי עוזיאל ד, מד).
להלכה נראה שהמצווה לדאוג שלכל היהודים תהיה פרנסה בכבוד מוטלת על המדינה היהודית, אולם לא ניתן להטיל זאת כחובה על המעסיק, שצריך להתחרות בשוק מול מתחרים שמעסיקים פועלים זולים בהרבה. אמנם ישנה מצווה לכל יחיד, לחפש דרכים כיצד להעסיק את אחיו היהודי תוך שמירה על קידומו של העסק ליותר יעילות ורווחיות.