כנעני שרצה להתגייר, יכול היה להתגייר ולהצטרף לישראל. אמנם ככלל היו הכנענים אויבי ישראל, הן מצד היריבוּת על הארץ והן מצד היותם עובדי אלילים אדוקים ופרוצים בעריות. ולכן נצטוו ישראל להכריתם, שנאמר (דברים ז, א-ד): “כִּי יְבִיאֲךָ ה’ אֱלֹוהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה’ אֱלוֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר”.
אולם מצווה היתה לקרוא להם לשלום ולהציע להם להצטרף לישראל במעמד של ‘גר תושב’. וכפי שאמרו חכמים, שעוד לפני כניסת ישראל לארץ, שלח יהושע בן נון לכנענים שלוש אפשרויות: א) להגר לארץ אחרת, ב) להישאר בארץ תוך קבלת שבע מצוות בני נח ועול מלכות ישראל במסגרת ‘גר תושב’, ג) להילחם (ירושלמי שביעית ו, א; לעיל הלכה ה). ומי שרצה, היה יכול להתגייר ולהתחייב בכל המצוות, ואף להתחתן עם ישראל. שכן מה שנאמר “וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם”, נאמר לגבי כנעני שלא התגייר. אמנם על הגבעונים, שרימו את ישראל ואחר כך גילו אכזריות, גזרו שאין להתחתן עמם (רמב”ם איסו”ב יב, כב-כד, לעיל הלכות ה-ח).[20]
