כל בני העמים יכולים להתגייר, והרי הם כישראל לכל דבר. אולם על ארבעה עמים קבעה התורה הגבלת נישואים עם בני ישראל, והם: עמונים, מואבים, מצרים ואדומים.
גרים מעמון ומואב נאסרו בנישואין עם ישראל לעולם, שנאמר (דברים כג, ד-ו): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלוֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלוֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ".
בני עמון ומואב הם קרובי משפחה של ישראל, שכן הם צאצאים של לוט, אחיינו של אברהם אבינו. לכן היה מצופה מהם שיסייעו לבני ישראל כשיצאו במצרים, אולם גם בהיות ישראל רעבים וצמאים, לא קידמו אותם בלחם ובמים. בני מואב אף שכרו את בלעם לקלל את ישראל (רמב"ן וספורנו דברים כג, ה). כיוון שחטאם נבע ממידות רעות, גזרה התורה שאף שמקבלים אותם לגיור, אסור להם לשאת בנות ישראל (אברבנאל שם כג, ב).
אמרו חכמים, שהלכה למשה מסיני, שהאיסור להתחתן עם בני מואב ועמון חל רק על הזכרים ולא על הנקבות. וכן ניתן להבין מהטעם שהובא בתורה, שהגזירה חלה עליהם מפני שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים בצאתם ממצרים, והזכרים הם אלו שדרכם לקדם עוברי אורח. שאלה זו התעוררה לגבי דוד המלך שהיה מצאצאי רות המואבייה, ודואג האדומי שהיה שונא את דוד, רצה לקטרג עליו שיש פסול בייחוסו, שכן אסור היה לבועז לשאת את רות המואבייה. אולם עמשא בן יתר עמד כנגדו, והעיד על מסורת משמואל הרמתי, שהלכה למשה מסיני שרק הזכרים אסורים ולא הנקבות.
לפיכך, גרים זכרים מעמון ומואב, וכן בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, יכולים להתחתן רק עם גיורות ולא עם בנות ישראל. אבל גיורות מעמון ומואב, או בנות של גרים מעמון ומואב, יכולות להתחתן גם עם בני ישראל (יבמות עו, ב; עז, א; רמב"ם איסו"ב יב, יח).
במשך הדורות הרבים שעברו, התערבבו בני עמון ומואב בעמים אחרים והאיסור בטל. הלכה זו נפסקה ביום בו הורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, ומינו תחתיו את רבי אלעזר בן עזריה. וכפי שמסופר במשנה (ידים ד, ד), באותו היום בא גר עמוני ששמו יהודה לבית המדרש, ושאל את החכמים האם מותר לו לבוא בקהל, היינו להתחתן עם בת ישראל. השיב רבן גמליאל שאסור, שכן נאמר (דברים כג, ד): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם". השיב רבי יהושע שמותר, שכן סנחריב מלך אשור בלבל וערבב את כל האומות (ראו לעיל ט). ולכן רבים מאלה שגָרים בארצות עמון ומואב ונקראים עמונים ומואבים, בפועל אינם בני עמון ומואב, ואין עליהם איסור. וקיבלו רבן גמליאל וחכמים את דברי רבי יהושע, וכן נפסק להלכה (תוספתא ידים ב, יח; רמב"ם איסו"ב יב, כה; שו"ע אה"ע ד, י).
