Search
Close this search box.

פניני הלכה

כ – גרים אדומים ומצרים

על גרים מבני אדום ומצרים, זכרים ונקבות כאחד, ישנה הגבלה אחרת, שאסור לדור הראשון והשני להתחתן עם ישראל. כלומר, לגר או לגיורת מעמים אלו מותר להתחתן עם גרים או צאצאי גרים, אבל לא עם בני ישראל או בנות ישראל. וכן לבניהם ולבנותיהם, הואיל והם דור שני. אבל נכדיהם של גרים אדומים או מצרים, רשאים להתחתן עם ישראל. הטעם לאיסור הנישואין עם בני הדור הראשון והשני לגיור, מפני התנהגותם המרושעת של עמי אדום ומצרים כלפי ישראל.

המצרים, מפני השעבוד הנורא ששעבדו את ישראל בפרך, שעליו מסופר בתורה בהרחבה.

האדומים הם צאצאי עשו, אחיו של יעקב אבינו, והיה ראוי שינהגו באחווה כלפי ישראל. לכן לאחר שיצאו ישראל ממצרים וביקשו לעבור בארץ אדום בדרכם לארץ ישראל, שלח משה רבנו שליחים אל מלך אדום בבקשה: "כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים, וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". אולם מלך אדום השיב: "לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ". ואחר שישראל ניסו לשכנעו להסכים, גייס את צבאו כנגדם, שנאמר: "וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" (במדבר כ, יד-כא). בכך נצרכו ישראל להקיף את כל ארץ אדום ולהאריך את דרכם לארץ ישראל.

ואף על פי כן ציוותה התורה שלא להרחיק את האדומים והמצרים יותר מדי, והתירה לישראל לגיירם ולהתחתן עם הנכדים של המתגיירים מהם. האדומים, מפני שהם בני עשו אחיו של יעקב אבינו. והמצרים, מפני שאחר הכל, לפני השעבוד היו לנו שנים טובות במצרים, וגם בעת השעבוד, לא מתנו ברעב ואף פרינו ורבינו. שנאמר (דברים כג, ח-ט): "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'".

מאז שבלבל סנחריב את העמים, אין על הנקראים אדומים דין של 'אדומי', אולם לגבי המצרים נחלקו. סיפר רבי יהודה, תלמידו של רבי עקיבא, שהיה לו חבר מתלמידי רבי עקיבא, ומנימין שמו, שהיה גר מצרי. אמר לו מנימין: "אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שנייה, כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל" (יבמות עו, ב), משמע שאיסור מצרי לבוא בקהל נהג בימיו. מנגד, בתוספתא (קידושין ה, ד) מבואר שרבי עקיבא עצמו אמר למנימין תלמידו שטעה בזה, כי גם המצרים התערבו באומות, ולכן מותר לו להתחתן עם ישראלית ככל גר. כפי הנראה, כיוון שמצרים היתה אומה גדולה מאוד, גם בעת שהעמים התערבו זה בזה, עדיין נותרו רבים מבני האומה המצרית במצרים, ומתוך כך התעורר הספק האם התערובת שהתערבו מספיקה כדי לבטל מהם דין מצרי.[19]


[19]. לרמב"ם איסו"ב יב, כה, כמו כל האומות, גם המצרים התערבו ואין על הקרויים כיום 'מצרים' הגבלה של גר מצרי. וכן דעת מאירי (ברכות כח, א) וב"ח. ולבה"ג, רא"ש (ברכות ח, ד), רשב"א (יבמות עו, ב), ויש"ש (יבמות ח, כד), האומה המצרית לא התערבה, ונותרה עליה הגבלת גר מצרי. ויש מקום להסתפק האם המחמירים יחמירו בדין המצרים גם בימינו. כי אולי בעקבות הכיבוש הערבי והגעתם של בני עמים נוספים למצרים, גם הם יסכימו שכיום כבר אין להם דין מצרים. ואולי לגבי הקופטים, שהם מיוחסים יותר למצרים הקדמונים, ימשיכו להחמיר.

כאשר בני עמים שונים נישאו זה לזה, ילדיהם מיוחסים אחר האב. לכן עמוני שנשא מצרית, הילדים נחשבים עמונים. ומצרי שנשא עמונית הילדים מצרים. אבל אם התגיירו, הולכים אחר הפגום שבשניהם. לפיכך, גר עמוני שנשא גיורת מצרית, דינו של בנם כעמוני, שאסור לו לשאת ישראלית לעולם, ואילו דין בתם כמצרית, שמותרת להינשא לישראל רק בדור השלישי. גר מצרי שנשא גיורת עמונית, הוולד מצרי ואסור עד דור שלישי (שו"ע אה"ע ד, ז-ח).

תפריט