במשך הדורות, כאשר חכמים ראו יהודים שנהגו באכזריות וברשעות ולא ריחמו על זולתם, הסיקו שכנראה גבר בהם הצד הרע שב'ערב רב' שעדיין לא תוקן. וכפי שמסופר על שבתאי בר מרינוס, שהגיע ליישוב יהודי בבבל, ולא הסכימו בני המקום לשתפו בעסקיהם ובעבודתם, וגם לא הסכימו לתת לו לאכול. אמר: "אלה מ'ערב רב' יצאו". שכן כלל הוא: "כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו" (ביצה לב, ב).
אף שלהלכה כל מי שאמו יהודייה הוא יהודי, המליצו חכמים שלא להתחתן עם מי שאין בו את שלוש התכונות המאפיינות את ישראל: א) רחמנים, ב) ביישנים, היינו יראי שמיים שאינם עזי פנים, ג) גומלי חסדים (יבמות עט, א; שו"ע אה"ע ב, ב). כלומר, כיום ה'ערב רב' אינם אנשים מסוימים, אלא תכונות רעות וסיגים שמעורבים בנפשות ישראל. שכן לאחר שכבר עברו דורות רבים מאז שה'ערב רב' התגיירו והתערבו בישראל, מסתבר שכל יהודי הוא גם מצאצאי ה'ערב רב'. וכאשר רואים יהודים שהצדדים הרעים שבהם גוברים, יש להניח שגבר בהם הצד הרע שב'ערב רב' שעדיין לא תוקן או נפרד מישראל.
המקובלים הרחיבו לעסוק בסוגיית ה'ערב רב', וביארו שעיקר הרשעות של סיגי ה'ערב רב' מתבטאת ביהודים ששונאים את עמם, כופרים בסגולת ישראל ומצטרפים לאויבי ישראל (מאמרי הראי"ה עמ' 60). ואם לא יתעוררו לשוב בתשובה, ייפרדו מהאומה ויימחו מישראל על ידי מיתה או התבוללות. וכאשר כל הניצוצות הקדושים שב'ערב רב' יתוקנו ויגלו בישראל את הטוב שבהם, וכל נשמות ישראל שמפוזרות בגויים יתגיירו ויחזרו לצור מחצבתן, ומנגד, הסיגים של ה'ערב רב' יאבדו או ייפרדו מישראל, יוכלו ישראל לגלות את מלא אור תורתם, ולהביא ברכה לכל עמי העולם.[3]
המקובלים ביארו שכל החטאים שבישראל נובעים מה'ערב רב', כי נשמת ישראל קדושה וקשורה לה' קשר מוחלט ונצחי, ורק מחמת השפעות זרות ישנם יהודים שמרשיעים. ולאחר שכל סיגי ה'ערב רב' ייפרדו מישראל ויאבדו, עם ישראל יוכל לגלות את אחדות ה' בעולם, והשפע האלוקי יושפע לעולם ותבוא הגאולה. אמנם כאמור, בלא גיור כל הגרים, ובכללם ה'ערב רב', לא יתעלו כל הניצוצות הקדושים ולא תבוא הגאולה.
