בימי יוחנן הורקנוס, הכהן החשמונאי, גוירו שבטי האדומים והסתפחו לישראל. מקום מושבם של האדומים היה בהרי אדום שמדרום לים המלח, אולם לאחר חורבן בית ראשון הם פלשו לתוך שטחה של יהודה והתיישבו בערים שונות באזור הר חברון ושפלת יהודה. עריהם הגדולות היו אדוריים ומָרֵשָׁה. כפי הנראה מספר הגרים היה כמה עשרות אלפים. על גיורם סיפר יוסף בן מתתיהו (ב'קדמוניות היהודים'), שיוחנן הכהן כבש את ערי האדומים והציב בפניהם בחירה: להתגייר בברית מילה ולהתחייב לקיים מצוות התורה, או לעזוב את ארצם. האדומים בחרו להתגייר. כמו כן סיפר שממשיכיו של יוחנן גיירו באופן דומה את שבטי היטורים שגרו בבקעת הלבנון ובצפון הגולן.
יוחנן הכהן שגיירם היה נכדו של מתתיהו הכהן, שהרים את נס המרד ביוונים שטימאו את המקדש וכפו את ישראל לעבור על דתם. בזכות ניצחונות בניו של מתתיהו בהנהגת יהודה המכבי, שוחרר המקדש וטוהר (3596 למניין בריאת העולם), ולזכר זאת אנו חוגגים את חנוכה עד היום. לאחר מכן שבו היוונים בכוחות גדולים, ויהודה נהרג בקרב נגדם. אחיו יונתן המשיך להנהיג את ישראל עשר שנים, עד שנהרג בערמה על ידי היוונים. אחיו שמעון הנהיג אחריו את ישראל שבע שנים, עד שגם הוא נהרג במרד בוגדני שארגנו היוונים נגדו. בשעה קשה זו החל יוחנן, בנו של שמעון, להנהיג את ישראל למשך שלושים ואחת שנה. בשילוב של דיפלומטיה וגבורה צבאית, הצליח לחזק את יהודה ולהרחיב את גבולה, מהשטחים שסביב ירושלים לכל יהודה ולרוב השומרון (ראו פנה"ל זמנים יא, ג-ד, 3).
בנוסף להיותו נשיא יהודה, שימש יוחנן גם ככהן גדול, ואמרו חכמים שאף זכה לרוח הקודש. פעם, בעת שנכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים, שמע בת קול שהכריזה שצבאו ניצח את היוונים באנטיוכיא, וכתבו אותה שעה והתברר שאכן באותה שעה ניצחו ישראל את אויביהם (סוטה לג, א). יוחנן גם חיזק את העם בקיום המצוות, ותיקן תקנות הלכתיות חשובות (משנה מעשר שני ה, טו). אך לעת זקנותו נמשך אחר הצדוקים, ועליו אמרו חכמים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט, א). אחר הכל, ימיו נחשבו לימים הטובים ביותר של שלטון בית חשמונאי, ימים שבהם היו ישראל נאמנים לתורה ולמצוות, וזכו להצלחה צבאית ומדינית ולשגשוג כלכלי.
אולם קשה, הלא הגיור צריך להיות אישי ובהסכמה מלאה, וכיצד ייתכן שיוחנן, שהיה תלמיד חכם, צדיק ובעל רוח הקודש, גייר את האדומים כקבוצה שלמה ובכפייה? יש אומרים שאכן גיור האדומים נעשה שלא כהלכה בהשפעת עמדותיהם של הצדוקים, ותוצאותיו היו שליליות, שכן מאותם גרים יצא הורדוס, שהשתלט על מלכות חשמונאי והרג את החכמים, ונודע ברשעותו ובאכזריותו (הרב יצחק אייזיק הלוי בעל דורות הראשונים).
ויש אומרים שהאדומים לא גוירו להיות יהודים, אלא שועבדו כעבדים, וגיורם היה לשם עבדות, וממילא נעשה בכפייה למחצה. והראיה לכך, שאמרו חכמים (ב"ב ג, ב; קידושין ע, ב), שהורדוס, שהשתלט על מלכות חשמונאי, מצד הדין היה עבד (הרב עוזיאל).
והרב גורן ביאר, שיוחנן הכהן, שהיה צדיק וחכם, רצה לחזק את יהודה ולבססה, וסמך על כך שבזכות הרוב היהודי שהתגבש בארץ ישראל, האדומים ישתלבו בישראל ובסופו של דבר יזדהו באופן מלא עם תורת ישראל. עמדה זו תואמת את המבואר בתלמוד הירושלמי ובמסכת גרים, שבארץ ישראל יש להתייחס באופן חיובי ליוזמות גיור. בפועל, האדומים אכן השתלבו בישראל, ואמרו חכמים שמצאצאיהם היו תלמידים בבית שמאי; ובימי חורבן הבית לחמו במסירות נפש כנגד הרומאים למען חרות העם, המקדש וארץ ישראל. ואף מלכות הורדוס, שהיה מצאצאי האדומים, למרות רשעותו, נחשבה למלכות יהודית שהועילה לישראל. לכן הרמב"ם (חנוכה ג, א), כולל גם את ימי שלטונו בכלל מאתיים השנים הטובות שבהן חזרה המלכות לישראל בזכות ניצחונות החשמונאים.[12]
