כפי שלמדנו, כדי למנוע את האדם ממעשים חמורים יותר, התירה התורה בתנאים מסוימים 'אשת יפת תואר', אולם כיוון שהדבר מנוגד לכללי המוסר שבתורה, רמזה התורה שהשימוש בהיתר זה עלול להביא לתוצאות רעות. לכן בפרשת 'כי תצא', מיד לאחר דין אשת יפת תואר (דברים כא, י-יד), מובאת מצווה שעוסקת במצב של סכסוך במשפחה ומחלוקת על הירושה (שם טו-יז), ולאחר מכן מובאת מצווה שעוסקת בבן סורר ומורה (שם יח-כא), ללמדנו שנשיאת 'אשת יפת תואר' עלולה להוביל לסכסוכים במשפחה ולהולדת בן סורר ומורה. וכן ארע לדוד המלך, שלקח את מעכה בת תלמי מלך גשור כאשת יפת תואר, ומהחיבור הראשון ביניהם בסערת המלחמה נולדה תמר, ולאחר שמעכה עברה גיור ילדה לדוד את אבשלום, שרצח את אחיו אמנון, והיה בן סורר ומורה שמרד באביו וביקש להורגו (סנהדרין כא, א). סיפרו חכמים (שם קז, א) שכאשר דוד ברח מירושלים מפני אבשלום בנו, שאל אותו רֵעוֹ, חוּשַׁי הָאַרְכִּי, מדוע נשא 'אשת יפת תואר' שהולידה את אבשלום. השיב דוד: "התורה התירה זאת", ומשמע שהבין שאין בכך פגם. אולם חושי השיב שהיה צריך לשים לב לפרשיות הסמוכות להיתר, שמהן למדנו שהדבר אינו רצוי ואף מסוכן.
ביארו המקובלים שהיה צדק מסוים בדברי דוד, שהואיל והתורה התירה אשת יפת תואר משמע שבתוך המציאות המסובכת יש בכך תיקון מסוים. ושורש העניין, שבעקבות חטא אדם הראשון נשמות מישראל אבדו באומות, ויש מהן שחזרו לישראל במסגרת דין אשת יפת תואר. אמנם כיון שנישואין אלה באו בדרך מסובכת מאוד, הם כרוכים בייסורים, אולם בסופם הניצוצות הקדושים חוזרים למקורם. ואף על אבשלום, שהיה הבן הרע ביותר שנולד לאשת יפת תואר, דוד בכה והתאבל, כי היה לו שורש טוב, ואמרו חכמים שנענה לו ה' והעלה אותו משבעה מדורי גיהנם לעולם הבא (סוטה י, ב).[18]
אחר הכל, כיוון שהיתר 'אשת יפת תואר' הוא היתר דחוק למצב שבו היצר הרע שולט באדם עד שאם לא יתירו לו באופן זה – ינהג באופן חמור וקשה בהרבה, כאשר אפשר – חובה למנוע זאת. לפיכך כיום, שבזכות השפעת מוסר התורה מוסכם בכל העולם שאין לפגוע באוכלוסייה כבושה, ועל ידי אמצעי הקשר והתחבורה שהתפתחו ניתן לאכוף את החוקים על החיילים, אין שום היתר לקיים חיבור של אישות בלא הסכמה ועל ידי חופה וקידושין, ויש להעניש כל חייל שעובר ופוגע באשה בעת מלחמה.
