ספר משלי מלא בהדרכות חשובות לאדם, שיהיה חרוץ במלאכתו ולא יתעצל. כדוגמת מה שנאמר (משלי ו, ו-יא): "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל – תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ? מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב". וכן נאמר (שם י, ה): "אֹגֵר בַּקַּיִץ – בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר – בֵּן מֵבִישׁ". ונאמר (יב, יא): "עֹבֵד אַדְמָתוֹ – יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים – חֲסַר לֵב". "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ – אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" (יח, ט). "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב" (יט, טו). "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, וְשָׁאַל בַּקָּצִיר – וָאָיִן" (כ, ד). "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (כא, כה). "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי – אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי – לָקַחְתִּי מוּסָר" (כד, ל-לב).
כדי שאדם יוכל להתמיד בעבודתו בחריצות נכון שילמד מקצוע, ועל ידי כך יהיה שמור ומוגן מעבירות חמורות שאורבות לפתחו של הבטל ממלאכה. כדברי חכמים (תוספתא קידושין א, ט): "כל שבידו אומנות, למה הוא דומה? לכרם גדור שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו, ואין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואין רואים את מה שבתוכו. וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה? לכרם פרוץ שבהמה וחיה נכנסים לתוכו, ועוברים ושבים נכנסים לתוכו, ורואים מה שבתוכו".
גם אדם עשיר שאינו נזקק לעבוד לפרנסתו, כגון שירש ירושה גדולה – צריך לעבוד, הן מפני הערך הגדול של העיסוק ביישובו של עולם, והן כדי להינצל מהבטלה, שמביאה לידי חטא. וכפי שהורו חכמים (אבות א, י): "אהוב את המלאכה". כלומר, "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (רע"ב), "והיא מדת החולי" (רבנו יונה).
ואף כאשר אין תועלת גדולה בעבודתו, הורו חכמים שיעבד את שדהו, כדי שלא יהיה בטל. "שנאמר (שמות כ, ט): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ומה תלמוד לומר וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרֵבות – ילך ויתעסק בהן" (אבות דר' נתן נ"א יא). כלומר, אף שיש לו שדות שאינן מסוגלות להניב פירות רבים, יעבד אותן ויוציא את הפירות שניתן להוציא מהן. וכדברי המאירי (שם): "שיתעסק באיזה דבר של תועלת ולא יעמוד בטל, שהבטלה גורמת לו דברים קשים".
כיוון שיצר הרע מתגבר כנגד הדברים החשובים ביותר, צריך האדם להתחזק בהם, וכפי שאמרו חכמים (ברכות לב, ב): "ארבעה צריכים חיזוק, ואלו הם: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ". 'דרך ארץ' היינו עבודה לפרנסה וליישובו של עולם (רש"י שם).