י – ההדרכה לכלל הציבור

הדרכת התורה לכלל הציבור, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב. שנאמר (שמות כ, ט-י): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלוֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". אמרו חכמים: "כשם שנצטוו ישראל על מצוות עשה של שבת, כך נצטוו על המלאכה" בששת ימי המעשה (מכילתא דרשב"י שם). בכך העניקה התורה ערך מקודש לעבודה שעובדים ישראל בששת ימי המעשה.

וכך מתוארים חיי האדם, שעובד מן הבוקר עד הערב, שנאמר (תהלים קד, כב-כג): "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ (וחיות הלילה) יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. (ואז) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ, וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב". וכן למדנו מעבודתו של יעקב אבינו, שהעיד על עצמו שעבד עשרים שנה בשמירת הצאן בחריצות גדולה, בימים החמים ובלילות הקרים. שנאמר: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית לא, לח-מ). וכן נאמר (קהלת יא, ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים".

ואף הברכה שהבטיח ה' לישראל אם ישמרו את מצוות התורה, באה על ידי עבודה כדרך העולם, שנאמר (ויקרא כו, ג-ה): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". וכן נאמר (דברים יא, יג-טו): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם… וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". וכן נאמר (דברים טו, יח): "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", אמרו חכמים (ספרי שם): יכול תבוא הברכה כשהוא בטל? "תלמוד לומר: בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".^[5]

ואל ירע בעיני האדם שהוא צריך לעבוד במשך רוב היום, שכן אמרו חכמים (אבות דרבי נתן יא): "מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה, שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלוֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". ברית מבטאת את הערך המוחלט והקיומי של המלאכה.

וכן עולה מדברי חכמים (ברכות ד, ב), שדרכו של עולם שאנשים מקדישים את רוב יומם לעבודה ובערב חוזרים לביתם מן השדה. וכן מצינו שהורו חכמים שלא להוסיף על שלושה עולים בקריאת התורה בימי שני וחמישי, משום 'ביטול מלאכה' (מגילה כב, ב; לעיל הלכה ו). ואם לא עובדים כל היום, מה בכך שיוסיפו עוד עלייה?^[6]