כאמור, על פי הדרכת התורה, עיקר לימוד התורה לכלל הציבור הוא בשבתות ובחגים, שבהם אסור לעשות מלאכה, ועיקר היום צריך להיות מוקדש לתורה. וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". וכן אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשיכָּנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ).
שני יסודות לכך: האחד, מצוות תלמוד תורה מחייבת ללמוד הרבה תורה בכל יום, אלא שבימות החול, כיוון שאדם צריך לעסוק בפרנסתו וביישובו של עולם, הוא מסתפק בקביעת עיתים לתורה ביום ובלילה (רמב"ם ת"ת א, ח; ג, יג). אבל בשבתות ובחגים, שאסרה התורה לעשות מלאכה כדי שיוכלו לעסוק בתורה, חוזרת מצוות תלמוד תורה למקומה במלוא תוקפה.
היסוד השני, השבתות והחגים הם ימים קדושים שניתנו לישראל כדי שיתעלו בהם במעלות התורה, ויאירו על ידם את ימות החול. השבת נועדה להאיר ולרומם בכל שבוע את ששת ימי החול, וכל אחד מהחגים נועד להאיר את אורו המיוחד על כל השנה. לפיכך, תיקנו לקרוא בתורה בכל שבת בפרשת שבוע ובכל חג בעניינו של חג. וכן תיקנו לישראל "שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג" (מגילה לב, א; שעה"צ תכט, ה). וכפי שאמר הקב"ה למשה רבנו: עשֵׂה לך קהילות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים בעניינו של יום, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת וחג, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בנַי (ילקוט שמעוני ויקהל תח). וכך נהגו חכמי ישראל במשך כל הדורות, לדרוש בפני הציבור בהלכה ובאגדה. הדרשה העיקרית התקיימה ביום ונקראה 'פִרקא', והקפידו שהכל יבואו לשומעה (פנה"ל שבת ה, ד, ובהרחבות שם). גם בלילי שבתות וחגים היו דורשים, וכפי הנראה בעיקר בדברי אגדה (מרדכי פסחים תריא), וגם נשים שמעו את הדרשה (ירושלמי סוטה א, ד).
אמרו חכמים שצריך לחלק את זמן השבת והחג – חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש, וחציו לעונג שבת בחיק המשפחה באכילה, שתייה ושינה (פסחים סח, ב; ביצה טו, ב). כשמפחיתים שבע שעות שאדם צריך לישון בלילה, נותרות כשמונה עשרה שעות, שאת חציין, היינו תשע שעות, צריך להקדיש לה' בלימוד תורה. אמנם כיוון שגם בתפילה יש חלקים של תורה, ניתן לחשב שלוש שעות מתוך התשע לתפילה, ושש שעות צריך להקדיש ללימוד תורה (פנה"ל שבת ה, א; פנה"ל מועדים א, ה-ו; י, ו).