יג – קביעת עיתים לתורה בימות החול

אמרו חכמים (שבת לא, א): "בשעה שמכניסים אדם לדין", שואלים אותו שש שאלות. הראשונה, קשורה למלאכתו: "נשאת ונתת באמונה"? כלומר, האם נהגת בישרות בעבודתך ובעסקיך? השנייה: "קבעת עתים לתורה"? שכן, כלל הציבור מקדישים את רוב יומם לעבודה, ולכן השאלה היא, האם קבעת עיתים לתורה. 'עיתים' לשון רבים, כי צריך לקבוע עת ביום ועת בלילה (מהרש"א).^[8]

כמה הוא שיעור הלימוד בכל עת? אמרו חכמים במכילתא (דרשב"י שמות טז, ד): "רבי יהושע אומר: שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום – מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה". ומדברי רבי יוסי למדו (מנחות צט, ב), שצריך ללמוד לכל הפחות "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית".

לא ברור כמה הוא שיעור שתי הלכות שבו ניתן לקיים את הקביעות לדעת ר' יהושע, אולם נראה שמדובר בלימוד משמעותי, שעל ידו גם אדם שעובד כל היום יכול להתקדם מעט בכל יום בלימוד התורה ובידיעתה. אולי אפשר לומר שלרבי יהושע כל 'עת' הוא זמן של כחמש עד עשר דקות, שבו אפשר ללמוד שתי הלכות, ולרבי יוסי הוא כחצי שעה, שניתן ללמוד בו פרק.

ולדעת רבי שמעון בן יוחי (שם): "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית" – קיים את מצוות 'לֹא יָמוּשׁ' (וכן בתיקוני זוהר כא, ס, א). אלא שהוסיפו חכמים ואמרו ש"דבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ", שמא יסמכו על דעתו של רבי שמעון בן יוחי ויתרשלו מלקבוע עיתים ללימוד התורה. "ורבא אמר: מצווה לאומרו בפני עמי הארץ", כדי שיֵדע כל מי שקורא קריאת שמע שגם לו יש חלק בתורה יחד עם כל ישראל, ויֵדע עד כמה גדולה מעלת קריאת שמע שחרית וערבית, שכבר באמירתה זכה לקיים את מצוות תלמוד תורה באופן בסיסי.

וכן נפסק להלכה, וכפי שכתב בשולחן ערוך (יו"ד רמו, א): "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים – חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". הוסיף הרמ"א: "ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית", קיים את המצווה.^[9]