אמרו חכמים שצריך ללמוד בכל יום: מקרא, משנה – היינו הלכה, ותלמוד – היינו יסודות ההלכות וסברותיהן (קידושין ל, א; רמב"ם תלמוד תורה א, יב; שו"ע יו"ד רמו, ד). עוד הורו להקדים את ההלכות שנוגעות למעשה ורק לאחר מכן ללמוד את ההלכות הפחות מעשיות (שועה"ר ת"ת ג, ד; מ"ב או"ח קנה, ט). כמו כן, צריך שסדר הלימוד יכלול חזרות על יסודות התורה, בתנ"ך, בהלכה ובתלמוד, תוך מגמה להרחיב ולהעמיק בהם.
במסגרת הלימוד הקבוע בימות החול או בשבתות, צריך ללמוד את פרשת השבוע (פנה"ל שבת ה, ט-י), וכן צריך לקבוע זמן להמשך העמקה בלימוד האמונה והמוסר (שועה"ר יו"ד ת"ת ב, ט; קצשו"ע כז, ג).
רבים מישראל אוהבים ללמוד גמרא יותר מכל, מפני שכל התורה כלולה בה, ולימודה מעורר את המחשבה העיונית. אכן, יש אומרים, שבלימוד התלמוד הבבלי יוצאים ידי חובת שלושת החלקים: מקרא, משנה-הלכה ותלמוד, שכן שלושתם נמצאים בו (ר"ת, רמ"א יו"ד רמו, ד). אולם זה היה נכון כאשר למדו גמרא 'אליבא דהלכתא', אבל במשך הזמן, אחר שנכתבו פירושי הראשונים והאחרונים ופסקיהם, כבר לא ניתן להסיק מהתלמוד את פסקי ההלכה וסברותיה. ועל כן הורו הפוסקים, שעדיף יותר למי שקובע שעות אחדות ביום ללימוד תורה, ללמוד בספרים שמבארים את ההלכה מהגמרא עד המעשה, ולא להסתפק בלימוד תלמוד עם רש"י ותוספות, שממנו לא מגיעים להלכה (דרישה רמו, ב; ט"ז ב; ש"ך ה). אמנם מי שליבו נמשך אל לימוד הגמרא והתוספות, ופחות ללימוד ההלכה בסברותיה, עדיף שילמד גמרא ותוספות מאשר יתבטל (ערוה"ש יו"ד רמו, יז). וכפי שאמרו חכמים (ע"ז יט, א): "אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ".[10]
[10]. כתב רבי יהושע פלק, שנפטר לפני יותר מארבע מאות שנה, ב'דרישה' (יו"ד רמו, ב): "יש בעלי בתים נוהגין ללמוד בכל יום גפ"ת (גמרא, רש"י ותוספות) ולא שאר פוסקים… אבל לי נראה כי לא זאת המרגוע ולא בזאת יתהלל המתהלל, כי אם בזאת יתהלל: הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ בספרי פוסקים דיני תורה, כגון האלפסי (רי"ף) והמרדכי והרא"ש ודומיהם (שמבארים את הגמרא 'אליבא דהלכתא'), דזהו שורש ועיקר לתורתנו, ואינם יוצאים כלל בלימוד 'גמרא, פירוש, תוספות'". כלומר, צריך ללמוד הלכה עם מקורותיה וטעמיה, ולא להסתפק בפסקי הלכה קצרים (ראו ברכ"י יו"ד רמו, ה). עוד ביאר ה'דרישה', שמה שאמרו להקדיש שליש מהיום לתלמוד, ולר"ת אפשר להקדיש את כל היום לתלמוד בבלי, שהכל כלול בו, נאמר על תלמידי חכמים שמקדישים את רוב יומם לתורה, בדומה לדברי הרמב"ם (ת"ת א, יב), שהתייחס למי שמקדיש תשע שעות לתורה, והובאו דבריו בטור ושו"ע (יו"ד רמו, ד. וראו לעיל ב, יא). דברי ה'דרישה' צוטטו על ידי אחרונים רבים, ומהם: ט"ז ב, ש"ך ה, שועה"ר (הל' ת"ת ב, ט), ח"א (א, י, ג), מ"ב (קנה, ט), יחו"ד (ו, נב).