בנוסף לשאלה על אילו נוכרים נצטווינו שלא יֵשבו בארצנו, כדי שלא ניגרר אחר אורחותיהם – כאשר מדובר בקבוצה לאומית שתובעת ריבונות על הארץ, גם מצד מצוות יישוב הארץ מצווה שלא ישבו בארצנו. שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". פירש רש"י: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אותה מיושביה, ואז וִישַׁבְתֶּם בָּהּ – תוכלו להתקיים בה. ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה". ביאר בשפתי חכמים: "הוֹרַשְׁתֶּם הוא לשון גירושין". עוד נאמר שם (במדבר לג, נה-נו): "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם – לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם – אֶעֱשֶׂה לָכֶם".
וכן ידוע, שהדינים העוסקים במגורי נוכרים מצד איסור "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" ו"לֹא תְחָנֵּם" נוגעים למצב שאין בו מלחמה, או למצב של עימותים מוגבלים. אבל במלחמה הכללים שונים: אין בוחנים כל אדם כיחיד, אלא מתייחסים אל כלל החברה שנלחמת נגדנו. ואזי בנוסף לעצם החתירה לניצחון בקרב, גם כללי מצוות "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" ו"לֹא תְחָנֵּם" משתנים, ואם הדבר אפשרי, אזי את כלל האוכלוסייה צריך לגרש, וכפי שעשתה מדינת ישראל במקומות שונים בעת מלחמת השחרור. ורק את אותם שידוע כי תמכו בנו בפועל צריך להשאיר, כדוגמת רחב ומשפחתה ביריחו.