למעשה, איננו חייבים לגרש כיום את הנוכרים שאינם מקבלים את 'שבע מצוות בני נח' כפי מצוות התורה, ואף את העוינים אותנו בגלוי איננו חייבים לגרש. וזאת משום שהמצווה לגרשם מחייבת אותנו בזמן שיש בידינו כוח, אבל כאשר יד הגויים תקיפה עלינו, אנו אנוסים מלקיימה (רמב"ם הל' ע"ז י, ו), וכשם שמצוות יישוב הארץ אינה דורשת מאיתנו לסמוך על הנס ולהילחם כשאין לנו סיכוי לנצח (ראו לעיל ט, ד; י, א). כיום, המדינות החזקות בעולם מתנגדות לגירוש אוכלוסייה אזרחית על רקע של דת או לאום, גם כאשר היא עוינת את המדינה. וכיוון שמדינת ישראל תלויה במידה רבה במדינות החזקות מבחינה ביטחונית וכלכלית, אין בידה כוח לגרש אפילו את האוכלוסייה הערבית שלוחמת נגדה בגלוי, קל וחומר שאין לה כוח לגרש את העוינים אותה (ראו לעיל יב, י).
בנוסף, גירוש אוכלוסייה אזרחית עוינת יעורר גל של רדיפות כלפי יהודים תושבי חוץ לארץ ברחבי העולם, וגם את ביטחונם מדינת ישראל צריכה לקחת בחשבון. והרי זה בכלל הדברים שנמנעים מהם משום 'איבה' ומשום 'דרכי שלום'.[3]
למרות זאת, המצוות הבסיסיות "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" ו"לֹא תְחָנֵּם" לא בטלו, וחובה לחתור למציאת הדרך לקיום מצוות אלו במסגרת התפישה המוסרית המקובלת כיום, ובמסגרת החוקים הבינלאומיים. לשם כך עלינו להעמיק במכלול הערכים המוסריים, באופן שיובן איך קיום מצוות אלו יוביל למצב מוסרי צודק ומתוקן עבור בני העולם כולו, ומתוך כך נמצא את הדרכים המתאימות לקיומן.
[3]. על עניין 'דרכי שלום' ראו גיטין נט, א, ושם סא, א (ראו עוד פנה"ל אמונה ומצוותיה יד, ב, 2). עוד יש להזכיר את מה שלמדנו מיהושע ונשיאי ישראל (יהושע ט), שאף שהגבעונים רימו את ישראל וכרתו עימם ברית במרמה, ישראל לא הפרו את הברית, למרות שבעקבות זאת לא קיימו את מצוות כיבוש הארץ וירושתה בערי הגבעונים. ראו להלן הלכה ו, שאף הקפידו מאוד בכבודם, כדי שיתקדש שם שמיים לעיני האומות, שיראו כיצד נוהגים ישראל כלפי 'גרים גרורים'. כעין זה כתב הרב הרצוג (תחוקה לישראל על פי התורה כרך א פרק ב) בעת הקמת המדינה לגבי מגורי נוכרים בארץ, שהסכמת מדינת ישראל שלא להפלות שום אדם שגר בה מחייבת את ישראל (פנה"ל אמונה ומצוותיה ג, י, 9).