ט – איסור נסיגה מדין חילול השם

מצווה על כל אדם מישראל לקדש את השם הגדול והנורא ולהימנע מחילולו, שאם איימו עליו שיהרגו אותו אם לא יעבור על אחת משלוש העבירות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – ייהרג ולא יעבור (פנה"ל אמונה ומצוותיה ד, ג).

אבל על שאר העבירות הדין הוא שיעבור ולא ייהרג, אך זאת בתנאי שהגויים כופים את היהודי לעבור על המצווה לשם הנאתם, אבל אם מטרתם היא להעבירו על דתו, ולפגוע באמונתו, אזי אם הדבר נעשה בפני עשרה יהודים, עליו להיהרג ולא לעבור. מפני שכבר אין מדובר בעבירה פרטית בלבד, אלא בעבירה שמייצגת את כל התורה כולה, והעובר עליה כאילו עובר על כל התורה, ועל כן מצווה שיקדש את השם וייהרג ולא יעבור (פנה"ל שם ד, ה).

על פי זה הורה מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שמכיוון שיש חילול השם בנסיגה מחבלי הארץ, ממילא האיסור הוא במדרגת 'ייהרג ואל יעבור'. יש בנסיגה חילול השם מפני שכל העולם מכיר את התנ"ך ויודע שה' נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. והערבים, לעומת זאת, נלחמים כנגד מצוות התורה וההבטחה האלוהית. לכן גם מדינות מוסלמיות שאין להן גבול איתנו לוחמות נגדנו, משום שזו מלחמת דת של שונאינו כנגד אמונתנו.

יתר על כן, יש בנסיגה מארץ ישראל חילול השם מהמדרגה החמורה ביותר, שכן היא נעשית על ידי הציבור, ואינו דומה חטאו של יחיד לחטא הציבור שנעשה לעיני כל העמים. על אחת כמה וכמה במצווה מפורסמת כיישוב הארץ, שכל גוי שקרא תנ"ך יודע שה' הבטיח את ארץ ישראל לעמו. ואין חילול השם גדול מזה שהוא רואה שיהודים מתנכרים להבטחה האלוהית ומוותרים על חבלים מהארץ. כדי למנוע את חילול השם, עלינו להיות מוכנים להילחם במסירות נפש על הגנת הארץ, וקל וחומר שלא לוותר על שום חלק מארצנו הקדושה, שבורא השמים והארץ הוריש לנו.

אמנם נראה שאף שחיוב זה הוא בגדר 'ייהרג ואל יעבור', במצב שאין לנו סיכוי לנצח – אין מצווה להילחם, שכן אין אפשרות להיהרג ולא לעבור, שהרי גם אם ניהרג – נעבור והארץ תיפול לרשות נוכרים ויתחלל שמו של הקב"ה לעיני העמים. אבל כשיש אפשרות להשאיר את נחלותינו הקדושות בידי ישראל, חובה להילחם במסירות נפש, כדי שהארץ תהיה בידינו כמצוות התורה. ברוך ה', שברוב רחמיו וחסדיו החזירנו לארצנו ונתן לנו כוח וחיל להחזיק בה, ועלינו לשמור על הארץ שנתן לנו במסירות נפש.^[8]