במסגרת המאבק הממושך באויב הערבי, לעיתים צעירים רוצים לעבור על החוק ולפגוע בערבים או ברכושם, כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם. אולם למעשה, מעשיהם אסורים.
ראשית, 'דינא דמלכותא דינא', כלומר, החוקים והתקנות של המלכות או המדינה מחייבים את כל אזרחיה. שאם לא כן, כל איש יעשה את הישר בעיניו, ויתרבו הסכסוכים על רכוש ועל אמונות ודעות, ויגיעו לאלימות ורצח, עד שהחברה כולה תישחת. לפיכך, העובר על חוקי המדינה פוגע בכלל הציבור (להלן יד, א). וכן הדין גם בחוקים ותקנות של הכנסת והממשלה במדינת ישראל (להלן יד, ג).
שנית, גם בלא לחשוש להתפרקות כוללת של החברה, חובה לשמור על החוקים מצד שיש למנהיגות והחלטותיה סמכות של 'טובי העיר', שכל מה שהם מחליטים מחייב את כלל הציבור. שכן בענייני הציבור כולם שותפים, ואם כל אדם יעשה כראות עיניו יזיק לציבור. לפיכך, הציבור כולו קיבל על עצמו לנהוג על פי החלטת המנהיגים הנבחרים שלו (להלן יד, ד).
שלישית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במלחמה, שכל יחיד שפועל על דעת עצמו בניגוד לעמדת הממשלה והפיקוד הצבאי פוגע בכלל וביכולתו לנצח במלחמה. שכן היכולת לנצח במלחמה היא עניין מורכב שתלוי בגורמים רבים, כמו הסכמה לאומית, תמיכה בינלאומית, הכרת האויב ויכולותיו. קל וחומר כאשר מדובר במלחמה רב מערכתית שנמשכת דורות וניצחונה תלוי בהרחבת ההתיישבות והעמקתה, בתמיכת הציבור הרחב, ביחסים עם המדינות החזקות שתומכות בנו ובדעת הקהל העולמית. לכן כלל הציבור מעניק למנהיגיו את הסמכות לשקול את מכלול השיקולים ולנהל את המלחמה. וכאשר יחידים פועלים על דעת עצמם, הם מסכנים את כלל הציבור, בין אם על ידי פגיעה בהסכמה הלאומית או בתמיכה הבינלאומית, ובין אם על ידי התססת האויב בשעה שהצבא אינו מעוניין בכך. פעולות אלה גם עלולות ליצור מתח רב בין חיילי צה"ל למתיישבים ביהודה ובשומרון, ואף בכך יש פגיעה קשה ביישוב הארץ ובשמירת הביטחון. כללו של דבר, הניצחון על האויב תלוי בלכידות הפעילות המלחמתית, תחת הנהגה אחת בשם כל ישראל. והפוגע בכך, פוגע במאמץ המלחמתי שחיי ישראל תלויים בו.