א – ערך התורה

אמרו חכמים, ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות, ושכרה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (פאה א, א, ובירושלמי שם; בבלי מו"ק ט, ב). שתי סיבות לכך:

ראשית, בלא לימוד התורה לא ניתן לדעת כיצד לקיים את מצוות התורה ולחיות על פי ערכיה. על כן המצווה הבסיסית ביותר היא תלמוד תורה (רמב"ם פהמ"ש פאה א, א). זהו שאמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

שנית, מצוות תלמוד תורה היא המצווה הנעלה ביותר, מפני שהיא מתקיימת בחלק הגבוה שבאדם – בשכל. שכל המצוות המעשיות מתקיימות על ידי הגוף, וכל המצוות שמתקיימות ברגש, מתקיימות על ידי הלב, והגוף והלב מוגבלים במסגרות העולם הזה. ואילו מצוות תלמוד תורה נעשית על ידי המחשבה, שהיא קשורה לעולם הנצח הרוחני שמעבר לגבולות עולם הזה (מהר"ל נתיב התורה א). כהמשך לכך, מכיוון שמצוות תלמוד תורה מתקיימת בחלק העליון שבאדם, על ידה האדם זוכה לתקן את נשמתו, מחשבתו ורעיונותיו, שמהם מושפעים כל רגשותיו ומעשיו (ראו להלן הלכה ח).

לפי שני היסודות הללו, אפשר להבין את שני חלקי מצוות תלמוד תורה (להלן ב, א). הראשון, לשם ידיעת התורה, כדי לחיות על פי הדרכתה. השני, לשם הרחבה והעמקה אין-סופית, ולכן גם מי שכבר זכה לדעת את יסודות התורה, מצווה שימשיך להתעמק בתורה, ועל ידי כך ימשיך אליו את אורה וברכתה עד אין קץ.

לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, האדם נידון עליה תחילה, וכפי שאמרו חכמים (קידושין מ, ב): "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה". אמנם בסדר השאלות ששואלים את האדם ביום הדין, זו השאלה השנייה מתוך שש השאלות, וכפי שאמרו חכמים (שבת לא, א): "בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו: א) נשאת ונתת באמונה (היית ישר בעסקיך)? ב) קבעת עתים לתורה? ג) עסקת בפריה ורביה? ד) צפית לישועה? ה) פלפלת בחכמה? ו) הבנת דבר מתוך דבר?". אולם לגבי הוצאת הדין לפועל, תחילה דנים את האדם על התרשלות מקביעת העיתים לתורה (תוס' קידושין שם). עוד למדנו על חשיבות המצווה מכך ששלוש מתוך שש השאלות עוסקות בלימוד התורה, שכן גם השאלה החמישית והשישית הן על האיכות של לימוד התורה (ב, ה, ו).^[1]