כיוון שלומד התורה מתקשר אל מקור החיים, הוא זוכה להצלה מכל מיני פורענויות והפרעות. וכפי שאמרו חכמים (אבות ג, ה): "כל המקבל עליו עול תורה – מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". וכן אמרו חכמים (תדב"א רבה יח): "כל העוסק בתורה, בין בעולם הזה ובין לימות המשיח ובין לעולם הבא – אינו רואה במדת פורענות העתידה לבוא" (וכן בזוהר ויקהל ר, א; וישב קפה, א). וכן אמרו חכמים (ברכות ה, א): "כל העוסק בתורה – יסורים בדלים הימנו". ואמרו חכמים (עירובין נד, א): "חש בראשו – יעסוק בתורה… חש בגרונו – יעסוק בתורה… חש במעיו – יעסוק בתורה… חש בעצמותיו – יעסוק בתורה… חש בכל גופו – יעסוק בתורה". ביאר המהר"ל (נתיב התורה א), שהואיל והתורה היא סדר העולם ותיקונו, הרי שכל מי שחש שגופו יוצא מן הסדר התקין, יכול להחזירו אל הסדר התקין על ידי לימוד התורה.
אמרו חכמים (סוטה כא, א): תורה, בעת שעוסקים בה – מגינה ומצילה, בעת שלא עוסקים בה – מגינה אך לא מצילה. אולם מצווה, בין בעת שעוסקים בה ובין בעת שלא עוסקים בה – מגינה אך לא מצילה (עי' פנה"ל אמונה ומצוותיה א, יז).
עוד אמרו חכמים (מנחות קי, א), שכל העוסק בתורה זוכה שעוונותיו מתכפרים, שלימוד התורה מכפר במקום הקרבנות. שנאמר (ויקרא ז, לז): "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם". עוד אמרו (שם), שכל העוסק בפרשת חטאת שבתורה – כאילו הקריב חטאת, בפרשת עולה – כאילו הקריב עולה (ראו מהרש"א שם; של"ה תענית תורה אור קנד). וכן אמרו חכמים (ברכות טז, א): "מה נחלים (מעיינות) מעלים את האדם מטומאה לטהרה – אף אהלים (של תורה) מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות" (ראו נפש החיים ד, לא-לב).
לא זו בלבד, אלא אמרו חכמים (חגיגה כז, א): "תלמידי חכמים – אין אוּר של גיהנם שולט בהם", ועוד אמרו (חגיגה טו, ב): "תלמיד חכם, אע"פ שסרח – אין תורתו נמאסת". כלומר, אם למד אדם תורה לשמה ונעשה תלמיד חכם, גם אם אח"כ גבר עליו יצרו, אין עונשו חמור כל כך, כי אין תורתו נמאסת, שהואיל וכבר היה קשור לדבר ה', שהוא עליון ונצחי, אש של גיהנם אינה שולטת בו כל כך. וכן אמרו חכמים (חגיגה טו, ב) על אלישע בן אבויה, שבתחילה היה תלמיד חכם גדול, ולבסוף יצרו גבר עליו ופרש מהתורה ונעשה חוטא גדול, אולם בזכות תורתו – לא הענישו אותו בגיהנום. אך כיוון שלא נענש, גם לא נכנס לגן עדן לקבל שכר עבור תורתו. ביקש עליו רבי מאיר רחמים שיענישו אותו בגיהנום, כדי שיוכל אח"כ לקבל שכרו בגן עדן. עוד ביארו, שקלקולו נבע מכך שכבר מתחילת לימודו היו פגמים במידותיו, וכיוון שלא התאמץ לתקנם כנדרש, גברו עליו הפגמים והפילו אותו (עוד ראו נפש החיים ד, יז).